לקט מדברי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים על חשיבות המצוה ועל שכרו הגדול של מי שזוכה לקיימה:
ÿ אמר הקב"ה: אשרי המשלח את הציפור מחוץ לקינה והיא מעוררת רחמים על כל העולם. ומי גרם שהקב"ה יחוס עליהם וירחם על כל העולם? זה האיש ששלח את הציפור שתצטער בשני אופני צער: לקיחת בניה, ושילוחה מקינה. ובעבור זה שכרו של האיש מה שכתוב "למען ייטב לך והארכת ימים". [זוהר חדש רות דף צ"ד]
ÿ בזמן שישראל מקיימים מצוות שילוח הקן… באותה שעה הקב"ה צועק ואומר להושיע את ישראל למענו ולמען כבוד שמו, ובזה מתעורר רחמם על השכינה הקדושה ועל בניה שהם בגלות. [תיקוני זוהר תקונא שתיתא דף כג].
ÿ אמר רבי תנחומא: אם קיימת המצוה הזאת, אתה ממהר את אליהו ז"ל שיבוא. [מדרש רבא פר' כי תצא].
ÿ התעוררות שיעורר את הגאולה העתידה בעזרת ה' תהיה ע"י מצות שילוח הקן [ספר הפליאה ילקוט ראובני פר' כי תצא].
ÿ אין לך מצוה קלה בכל המצוות יותר משילוח הקן. ומה שכרה? למען ייטב לך והארכת ימים. [תנחומא תצא].
ÿ ומה שכרה של מצוה זו? שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים. מנין? שנאמר – שלח תשלח את האם. ומה השכר אתה נוטל? ואת הבנים תיקח לך. [מדרש רבא פר' תצא].
ÿ יש בקיום מצוה זו התעוררות ורחמים על כל העולם. [רבנו בחיי].
ÿ אמר הקב"ה: אם קיימת מצוות שילוח הקן, אפילו היית עקר ולא מוליד, חייך שאני פוקדך בבנים
[ילקוט שמעוני תתקל"ב].
ÿ מצוה גוררת מצוה מנין? דכתיב כי יקרא קן ציפור לפניך… שלח תשלח… אחריו מה כתיב? כי תבנה בית חדש – תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה. מה כתיב אחריו? לא תזרע כרמך כלאיים – תזכה לכרם ולזרוע שדה. מה כתיב אחריו? לא תחרוש בשור ובחמור – תזכה לשוורים וחמורים. מה כתיב אחריו? לא תלבש שעטנז. – תזכה לבגדים נאים מצמר ולבגדים נאים מפשתים. מה כתיב אחריו? גדילים תעשה לך – תזכה למצוות ציצית. מה כתיב אחריו? כי יקח איש אשה – תזכה לאשה ולבנים.
הא למדנו שמצוה גוררת מצוה, שאם קיימת מצות שילוח הקן תזכה לכל המצוות הללו, שלכך נסמכו הפרשיות הללו. [תנחומא פר תצא].
*הנה כי דברי התורה הם כפטיש יפוצץ סלע וכל דברי כאש נאום ה'. וכן הם דברי חז"ל הקדושים לא צריכים אימות ונאמן הוא ה' אלקינו ונאמנים דבריו ודבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם, כי הוא אומר ועושה, מדבר ומקיים, כי כך דבריו אמת וצדק. אך אמרתי להוסיף משפט אחד שאם לא יועיל לא יזיק, והוא: שעיני ראו ולא זר באחד עני שקיים מצוה זו כהלכתה וזכה לכל הנזכר לעיל – לאשה, לבנים, בית גדול עם מעקה וגינה ונטע כרם ושדה וכל השאר…
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות [גברים ונשים] [ספר החינוך].
הלכות ועצות לקיום המצוה
מצוה זו מוגדרת במדרש תנחומא 'קלה שבקלות', אך מעטים זוכים לקיימה – ולאו דווקא משום שהיא קשה או הלכותיה מרובים. נציע בפני הקורא היקר כמה פרטים הקשורים בקיום המצוה, כאשר חלק מהם לעיכובא, ועם מעט התבוננות ושימת לב נוכל בס"ד לקיים המצוה ולזכות לכל הנזכר לעיל. חוסר תשומת לב יכול לגרום לצער בעלי חיים שלא לצורך, ולהפסד המצוה עצמה. יש לזכור שאין אנו פוסקים הלכה בשום אופן.
ÿ כיוון שבאת המצוה לידו חייב לקיימה. [לבוש מלכות].
ÿ שילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור כגן תור, יונה, דרור. [שו"ע יו"ד רצ, א'].
ÿ כי יקרא קן ציפור לפניך – פרט למזומן אצלו, כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בביתם. [שו"ע שם].
ÿ בכל מקום שימצאנו בין באילן בין בארץ בין בבורות… חייב לשלח. [שו"ע שם].
ÿ שלח תשלח את האם – את האם דווקא ולא את האב. ואיך ידע מי האם? ביונה – דרך היונים שהאב דוגר ביום והאם בלילה, בערך משקיעה עד זריחה, ואז דווקא יוכל לקיים המצוה ביונה. וקל יותר לקיים המצוה בתור או ביונה. בציפור דרור האם היא הדוגרת תמיד.
ÿ מדכתיב רובצת ולא יושבת דקדקו חכמים שאינה צריכה להיות יושבת על האפרוחים או על הביצים בכל גופה, אלא אפילו היתה מעופפת על הקן, אם כנפיה נוגעות בו זהו גם כן בכלל רובצת וחייב לשלחה. לאופקי מעופפת ואינה נוגעת שפטור משילוח. [לבוש מלכות].
ÿ וכן פסק שו"ע שאם הייתה מעופפת על הקן – אם כנפיה נוגעות בקן חייב לשלח, ואם לאו – פטור, אף על פי שנוגעות מן הצד. [שו"ע שם].
ÿ הייתה יושבת האם בין הביצים או בין האפרוחים, אפילו נוגעת בהם – פטור. [שו"ע שם].
ÿ אופן השילוח – יש שתי דעות / שיטות:
ÿ א. צריך לתופסה [ויכוון שלא לזכות בה] ואז לשלחה מידו [רמב"ם, וכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל].
ÿ ב. לשלח בכל אופן שהוא, כגון שיעשה רעש בסמוך לקן, ויכה או ידחוף במקל את הציפור או את הקן וכו', וכן מבאר החת"ס את דעת רש"י וזוהי גם דעת רש"י, וזוהי גם דעת החזו"א.