ודע, שהיום בדרך כלל זה מנת חלקם של בני הדור – דור עקבות משיחא, לעבוד את ה' דוקא מתוך כהות החושים והעדר הרגשות, כי דרך זו היא שנבחרה לנו מאת הבורא שבכך דוקא תיקונינו, והוא בזה שנוכיח את כנות אמונתנו ותמימותנו בבורא המוכחת בעיקר כאשר העבודה ללא "הרגשים".
וגם על העדר ההרגשים אפשר להעמיס את דברי "אבות דרבי נתן" – "פעם אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער", כשאדם עובד ה' ולומד תורה מתוך קושי והעדר הרגשים – הינו בצער, ועבודתו זו קשה פי כמה, עבודה זו שווה ממאה פעמים שלא בצער.
אכן לבסוף נאמר: כל המקייים את התורה מעוני – מחוסר הרגשים ותשוקה, סופו לקיימה מעושר – עם עונג וערבות ומתיקות, אולם זהו שכרו לבסוף, אלא שמוכרח מתחילה, וכאמור בדורנו עיקר העבודה בזה הוא לאורך זמן, לעבוד דוקא מתוך העדר הרגשים, אלא אם כן ימסור נפשו ממש על העבודה בקדושה במותר, ובפרישות גדולה מהחומר ואז לעתים תכופות יותר יחוש רגש ועריבות.