אצל בשר ודם נאמר (אבות פ"ד מכ"ג) "ואל תרצה את האדם בשעת כעסו".
אולם אין הדבר כן אצל הקב"ה, ואדרבא, ככל שימתין ויעכב האדם את תשובתו לרצות ולפייס כביכול את הקב"ה – כן יקשה על עצמו להתקרב חזרה ויגדל הריחוק, כמובא ברבנו יונה.
לכך לאחר החטא שֵׁב כנזוף על גבי הקרקע והתוודה בשברון לב על חטאתך, וקבל עליך מיד להתחיל התחלה חדשה.
ובכך יש סיכוי שיראה ה' בצערך הגדול לאחר החטא ויקרבך אליו.
וזהו להיפך מדעת בני אדם המעדיפים לקחת הפוגה לאחר החטא עד שיתאוששו מתדהמתם וצערם, בחשבם כי עתה הינם נזופים לפני המקום ואין לגשת עתה לתורה ומצוות ולתפילה, אכן מעלה גדולה מאד היא הבושה מהחטא, אולם אין הכוונה שיברח האדם ממחויבויותיו בשביל הבושה, בכך מורה הדבר על יאוש, והיאוש איסורו "בכל שהוא".
ואדרבא, הלא הנסיון מוכיח שהאדם חרד מהעבירה רק בסמוך לה, וככל שעובר זמן, חולפת לה כל החרדה מפני העוון, והזמן כאילו ומרפא את החטא, וזה שקר גדול, כי לגבי קוב"ה אם לא עשה האדם תשובה, אזי גם לאחר עשר שנים שעברו מהחטא זהו כאילו חטא עתה ממש, ולכן כל זמן שהחרדה בלב האדם, וחושיו רגישים לעוון מיד יעשה תשובה ולא ידחה, כי אז בטבע שיהא אדיש, וכשירצה לשוב אח"כ כבר קשה שישוב מתוך כאבו, מכאן יש להיווכח שההפוגה הינה לקלקול ולא לתיקון.
וראה בתדא"ר סוף פרק ל"א מה שאומר אליהו הנביא – דבר נורא:
הקב"ה יושב ומצפה להם לישראל, ויותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיחזרו מן הדרך, יותר מכך יושב הקב"ה ומצפה לו לאדם שיעשה תשובה. עיי"ש.
ומעיד הגר"ח פלאג'י זצוק"ל, דבכל פעם כשקורא הוא מאמר זה עיניו יורדות מים, דאיך יתכן שהקב"ה מלך הכבוד – אלקי עולם יושב ומצפה לנו שנחזור בתשובה?!
אם כן מאחר וזו צפיתו של הקב"ה היאך יעלה על הדעת לעכבה ואפילו לרגע.
לכך כאמור, יש לך מיד לחדש את הקשר בינך לבורא בכניעה, בתחנון, בווידוי ותפילה.
וזאת מיד לאחר החטא ללא שהיות. ובספר "נתיבות שלום" מובא בשם ה"בית אברהם": יהודי שאינו מאמין שגם לאחר החטא החמור ביותר עליו לפנות מיד לה' -זה אחד שלא דרך עדיין על מפתן היהדות, כלומר זה אינו מבין כלום בעיקרי היהדות, כי כך מחייבת היהדות.