שואה ?
נוהגים בפורים לאכל זרעונים, זכר לדניאל וחבריו שאכלו זרעונים. היה זה בזמן גלות ישראל לאחר חרבן בית ראשון בשלטון נבוכדנצר מלך בבל, שלקח במבחר כמה בחורים מבחרים להיות לו לחכמים ויועצים, וצוה לתן להם מאכל טוב ודשן כדי שיראו טוב ויפה. דניאל סרב לאכל מפתו של המלך וממאכליו שאינם כשרים, ובקש מהשר הממנה לתן לו זרעונים. מצא חן דניאל בעיני אותו שר והסכים לו, אולם אמר לו שהנו פוחד מהמלך שמא דניאל וחבריו לא יראו טוב ויפה ממאכל הזרעונים ויתגלה מעשהו לפני נבוכדנצר ויהרגהו. ענה לו דניאל, נסה זאת עשרה ימים לתן לנו זרעונים בלבד ונראה איך יהא דבר. אכלו דניאל וחבריו זרעונים בלבד, ואת מנת המלך הדשנה היה לוקח השר ונותנה לבני ביתו, ומובא ב"דניאל" שאכן ארע נס, מראה דניאל וחבריו היה יפה ושמן יותר מכל אוכלי פת בג המלך.
נס זה לא ארע בפורים, אולם זכרו נקבע בפורים, בקשר להמשך הספור. נבוכדנצר עושה לו פסל ענק ומצוה לכרע ולהשתחוות לו כל בני העולם. דניאל וחבריו מסרבים בכל תקף להשתחוות לו, ומוכנים לפל לכבשן האש, ואכן שם ארע להם הנס המפרסם שלא שלטה בהם האש לרעה.
מעשה מרדכי כמעשה דניאל לא יכרע ולא ישתחוה להמן. ללמדנו החקוי במעשה הגוים לא יביא לנו תועלת. להפך כשנסו עם ישראל להלך בחקות הגוי ולעשות כמעשיהם בתקוה למנע בכך את האנטישמיות, דוקא אז חטפו את המכות הגדולות ביותר, וכששמרו במסירות נפש על התורה ומצותיה, דוקא אז ארעו להם נסים ונפלאות. גדולי ארץ ראו דגמא חיה את עקרון זה בגזרת השואה הנוראה שארעה לעמנו לפני למעלה מחמשים שנה. וכמו שיבאר בפרקים הבאים.
והעלה על רוחכם היו לא תהיה (יחזקאל כ')
לפני שנביא את דברי גדולי עולם בענין גזרת השואה, נקדים מדרש מענין המספר לנו שאכן פעם בהסטוריה נסו עם ישראל עם רשיון להפטר מעל מצות והיה זה בתקופת יחזקאל הנביא. וכנאמר:
"באו אנשים מזקני ישראל לדרש את ה' ".
וכך אמרו לו: כהן הקונה עבד כנעני יכול לתת לו לאכל מתרומתו (תרומה מאכל קדש הראוי לכהנים בלבד ואסור לזרים) ? ענה להם יחזקאל: כן, מאחר והוא עבדו, קנין כספו, יכול להאכילו בתרומה. שוב שאלוהו: אם אותו כהן ימכר את עבדו לישראל יכול אותו עבד להמשיך לאכל בתרומה? ענה להם: בודאי לא, כיון שכבר יצא מרשותו של הכהן. אמרו לו: אם כן, גם אנו עד עכשו היינו ברשותו של האלקים, ועכשו אנו רוצים לצאת ולהשתחרר ממנו ולהיות ככל הגוים.
ענה להם יחזקאל:
"והעלה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם"
נבואה זו נכתבה לדורות, כיון שבכל דור ודור יצוצו כאלה שירצו להשתחרר מקיום תורה ומצות להיות ככל הגוים. אולם תשובתו ותגובתו של הקדוש ברוך הוא חד משמעית: העלה על רוחכם היו לא תהיה… בחמה שפוכה אמלוך עליכם, האלקים האוהב האמתי אינו מתחשב בסכלותנו המבקשת חפש ודרור, כאב נבון שאינו מתחשב בטפשות בנו המבקש להשתחרר מעל למודיו.
פעמים שהפרוד מהוה תועלת
ונמשיך בהקדמה נוספת לצרך הבנת הענין:
אב, ולו כמה בנים, בן אחד מבניו בלבד מצלח להפליא, משכיל נבון ועדיו לגאון ולתפארת, אולם יתר בניו אוהבי בלוי ובזבוז זמן וכסף, מלאי לעג וקנאה על חכמתו של אחיהם המשכיל, ובדרכי פתוי ואהבה חיצונית מנסים למשכו ולהטרידו מלמודיו ולסחפו לדרכם. האב. בראותו את סכנת בנו החכם, לא נמנע ולא נרתע מלסכסך בינו לבין אחיו, ואף לצר שנאה גלויה ביניהם כדי שיפרדו מעליו. מעדיף הוא שיהא פרוד ומחלקת בין בניו. והעקר שישמר לו בנו המשכיל וימשיך בדרך החכמה והמוסר.
במשל זה נבין את סבת גלות ושעבוד מצרים שבאמת הוא לפלא גדול מה חטאו ומה עוו עם ישראל להיותם משעבדים בעבודת פרך בחמר ולבנים. הרי לא מזכר בתורה מה היה חטאם ופשעם.
ולהנזכר נקל קצת את חמר הקשיא.
באותה תקופה היה עם ישראל יושב בארץ גשן טוב ארץ מצרים. כמובן שאין זו התכלית שרצה הבורא מעמו שישבו בארץ מצרים על הארץ ועל המזון ויתענגו מחמריות העולם. רצונו הרי לתת להם תורה יחודית ולהנהיגם כבן משכיל וחכם מיתר האמות. אולם מצבם היה אז בסכנה גדולה שמא יטמעו ויתבוללו באנשי מצרים, וכפסע היה בינם לבין טמיעה גמורה, שהרי אחיהם יוסף, שהיה כמלך, מת מכבר, ועלולים היו להסחף מרצונם או שלא מרצונם למדינה שהם בחסותה ואוכלי לחמה מצרים.
מה העצה?
להשניא אותם בעיני בעליהם. אמנם בכך יסבלו צרות ואנטישמיות. אבל בכך תשג המטרה להיותם מתבדלים משכניהם ומטים אזן לאלקים הרוצה בטובתם ונותנים לו את כל גופם ונשמתם. השניא הבורא את עמו בעיני מצרים, הכו בהם, השתעבדו בהם, גרשום מארצם, ומה הרויחו מכך? התבודדות עם האלקים במדבר שמם במערכת שלמה של נסים ונפלאות עד כדי דבור פנים בפנים עם האלקים בקבלת התורה לעיני מליוני אנשים נשים וטף, מלבד הנסים השוטפים מידי יום ביומו בירידת המן. ענני כבוד, באר מים שהתלוה עמם בכל מקומות נדודיהם.
לסכום:
כשעמנו שומר על חומותיו ומתבצר לבל יחדר זר לתוכו, הרי שבכך הנו נשמר, ואין סבה להרחיקו ולשנאתו. ההרחקה והשנאה באה סבה מהאלקים להרחיקנו כדי שלא נתקרב לאמות ולמעשיהם. ואם עושים אנו זאת מדעתנו ומהכרת חשיבותנו, אין סבה לנקט אתנו באמצעים לא נעימים, ואדרבה, אהובים אנו על האמות ומכבדים אצלם.
ועתה נביא דברי הגאון בעל מחבר ספר "אבי עזרי" בדבר השואה:
[דברי זקן ראשי הישיבות הגאון הגדול מרן הרב שך זצ"ל שחווה על בשרו את השואה האיומה וחורבן בית ישראל]
ברצוני להציב שאלה, מחשבה שמנקרת אצלי הרבה שנים: היתה שואה לפני עשרות שנים. בשואה זו הושמדו ששה מליון יהודים. עד השואה גם לא היתה רגיעה בעולם. ממלחמת העולם הראשונה לא היתה רגיעה בעולם. גם ברוסיה סבלו מליוני יהודים. בכל רחבי רוסיה נהרגו יהודים, ועדין לא נראה הסוף.
השאלה הנצבת לפנינו: עם כל הכאב על אבדן ששה מליון מאחינו בני ישראל. אין משפחה שלא סבלה מהשואה. אם הורים. או אחים, צאצאים. וסתם קרובים כלם נפגעו מהשואה הנוראה שנגזרה על עמנו הלא דבר הוא ! אנו לא נעצרים לרגע לשאל מדוע זה קרה, וכי, חס וחלילה, הקדוש ברוך הוא נוהג באכזריות? הרי הוא מלך חנון ורחום. מה זאת עשה השם לנו, הלא דבר הוא ! האם זה בחנם? האם יש בכחו של בשר ודם פרא אדם כהיטלר. ימח שמו, להשמיד ששה מליון יהודים? אם אנו סבורים כך, לקויים אנו באמונה בהשגחת בורא העולם על ברואיו.
נתמלאה הסאה
ברור הוא, שהתשובה ברורה עד למאד. הקדוש ברוך הוא ניהל חשבון אחד לאחד, חשבון ארוך המשתרע על פני מאות שנים, עד שהצטבר לחשבון של ששה מליון יהודים. וכך התרחשה השואה. כך צריך יהודי להאמין. ואם היהודי לא שלם באמונה זו, הוא כופר בעקר. והביאור הפשוט הוא, שזה עצה של הקדוש ברוך הוא, וזה בהכרח עונש. ואם לא נקבל את זה כעונש, הרי כאלו שאנו לא מאמינים בהקדוש ברוך הוא, חס וחלילה.
ולאחר השמדת הששה מליון, מתחיל חשבון חדש עם עם ישראל. אין לנו משג כלל על כמה שנים ישתרע חשבון זה, מתי תתמלא הסאה, אם שנה או שנתים ואולי עשר שנים. הרי נוכחים אנו לדעת שהקדוש ברוך הוא גובה את שלו ומשלם את מה שנגזר. אם כן, צריכים אנו לחשם: אמנם כעת אנו רגועים וטוב לנו, כי עדין לא נתמלאה הסאה, אבל כשתתמלא הסאה והחשבון, והקדוש ברוך הוא יראה שנתמלאה הסאה, אז יהיה חשבון חדש האם זה לא כך? האם יש מישהו שיכול להכחיש דבר זה? הרי לא יתכן אחרת, ואסור לומר אחרת ! נטישת התורה
הצעירים לא יודעים כי מתוך ששה מליון היהודים שהיו ברוסיה לפני המלחמה, כמה ישיבות היו מתי מספר, מעט מאד ! וילנא עיר יהודית, היו בה סך הכל שתים או שלש ישיבות. כמו בעיר קובנא היתה ישיבה, והבחורים שלמדו בה באו מהישובים בסביבה, לא מהעיר עצמה. היכן היו כל אלפי הבחורים? הם התחנכו בגמנסיה הרוסית. ההשכלה הכתה ללא רחם בבחורי ישראל, עד שנתמלאה הסאה.
ואבדיל אתכם מן העמים
הכלל הידוע היכן שהיהודים התקרבו לתרבות הארופאית בארצות החפשיות, ומקום שהתקרבו להשכלה. שם גברה אנטישמיות. באסיה לא היתה אנטישמיות, משום שהיהודים שם היו רחוקים מהשכלה ותרבות חפשית.
באנגליה ובגרמניה, ובכל המקומות שהתקרבו להשכלה והפכו להיות אירופאים ועורכי דין, גברה שם האנטישמיות, משום שהתקרבו שם לתרבות הארופאית.
ה"בית לוי" אומר על האמור בפסוק "ואבדל אתכם מן העמים" (ויקרא כ', כ"ו). כי הקדוש ברוך הוא יצר מרחק מסוים בין עם ישראל לעמים. וכשיהודי רוצה להתקרב לעמי העולם ומצמצם את המרחק שנקבע, דוחה אותו הגוי, וככל שמתקרב היהודי, כן גדל חוזק המכה.
ולכן באירופה, בה למדו היהודים השכלה והתקרבו לתרבות הגוים, הרחיקו אותם הגוים. לעמתם. במקומות ששמרו היהודים את המרחק הרצוי, שם התכבדו על הגוים, וגם השרים שהיו קרובים למלוכה היו מכבדים בעיני הגוים.
הבדלה בין ישראל לעמים
בשם הגאון בעל "בית הלוי" ז"ל אומרים: כתוב "המבדיל בין אור לחשך, בין ישראל לעמים". בין אור לחשך יש מרחק ידוע וקבוע [בין השמשות], ואין בכח ילוד אשה להוסיף או לגרע על מרחק זה. גם בין ישראל לעמים יש מרחק ידוע המבדיל ביניהם. אם היהודים מדלגים על הגבולות ומתקרבים לגוים יותר מן המדה, הגוים דוחים אותם חזרה למקומם הקבוע.
ומדבריו של הגאון הנזכר לעיל יוצא, כי באפן יחסי למדת ההתקרבות מצד היהודים, באה גם הדחיפה מצד הגוים. נוכחנו לדעת, במדינות שהיהודים התבוללו כמעט לגמרי בין שכניהם. ספגו גם דחיפה אימה מידם.
גם במצריים. בשעה שהשעבוד הכביד מאד על בני ישראל, התחילו בני ישראל מקרבים עצמם אל המצרים בחשבם כי זה יקל עליהם את העול הקשה. מה עשה הקדוש ברוך הוא ? "הפך לבם לשנא עמו" (תהלים ק"ה, כ"ה). שנאתם של מצרים גברה אל היהודים מבקשי קרבתם, עד שנוכחו היהודים ועמדו על טעותם ובאה הגאלה. והוא הדין אצלנו אם אתם מבדלים מן העמים, הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו. עד כאן מדברי הגאון הרב שך זצ"ל