האם ידוע לכם כי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בדורו היה נקרא בפי כל "המלומד בניסים" ומדוע נקרא כך ?
הידעתם כי ניסים אלו ממשיכים בימינו כמאמר חכמינו גדולים צדיקים במותם יותר מבחייהם?
האם ידוע לכם כי הרבה חשוכי בנים שכבר היו לפני יאוש זכו לישועה אצל הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) ? עדות חיה מבעלי המעשה
נס פקידת עקרה ותחיית המתים בציון הרשב"י מתועד ונמסר מפי עד ראיה בשנת התרפ"ג (1923 ) מובא בספרו הילולא דרשב"י
רפואות ישועות פרנסה והצלחה בכל התחומים בזכות רבי שמעון
כל אלה ועוד בכתבות שלפניכם
[קורות ימי חייו גדולתו וקדושתו כוחו ועוצמתו ממקורות התלמוד מדרשים והזוהר הקדוש ומספרי הסטוריה מהתקופה האחרונה]
התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי היה מגדולי רבותינו התנאים ומהמפורסמים שבהם. הוא חי בדור השני שלאחר חורבן בית המקדש, וסבל כיתר בני דורו מגזרותיהם ומרדיפותיהם של נציגי המשטר הרומאי בארץ ישראל.
רבו המובהק – רבי עקיבא
רבו המובהק של רשב"י היה רבי עקיבא, וממנו ינק את עיקרי חכמתו. רבי שמעון היה אחד משבעת התלמידים להם העביר רבי עקיבא את מסורת התורה, לאחר שעשרים וארבעה אלף תלמידיו מתו במגפה בפרק זמן קצר שבין פסח לעצרת, והיה העולם שמם שנשתכחה תורה.
באותם ימי שמד ופורענות, כשסכנת מוות איימה על כל בן תורה, שם רבי שמעון נפשו בכפו ונכנס לבית האסורים, בבקשו מרבי עקיבא שילמדו תורה.
והיות שחס על חיי תלמידו הצעיר, רבי שמעון, סרב ללמדו תורה.
אמר לו רבי שמעון:
"אם אין אתה מלמדני תורה, הריני מגלה זאת ל אבי יוחאי והוא ימסור אותך למלכות".
אמר לו רבי עקיבא:
"בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, פרה רוצה להניק. עז רצוני וחפצי להעביר אליך את לימוד התורה, אלא שהדבר כרוך בסכנת נפשות".
השיבו רבי שמעון:
"הלוא אתה כבר נתפסת בידי הרומאים הרשעים, וחשש הסכנה הינו לגבי בלבד, ואני מגלה דעתי שהנני מוכן למסור נפשי כדי ללמוד עוד תורה ממך.
אזניים לכותל – דברי הרשב"י נשמעו למלכות
כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה (בית המדרש שבו היו החכמים ישובים שורות שורות כגפנים בכרם), היו שם רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי. יהודה בן גרים (בנם של גר וגיורת), ישב אף הוא אצלם.
פתח רבי יהודה ואמר:
"כמה נאים מעשיהם של הרומאים השליטים בארץ. תקנו שוקים – תכננו ערים על רחובותיהן ובהם הקצו רחובות להקמת שווקים סדר נאה. תקנו גשרים, תקנו מרחצאות"
רבי יוסי שתק, ולא הגיב על הדברים.
נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר:
"כל מה שתקנו הרומאים, לא תקנו אלא לצורך עצמם.
תקנו שווקים – להנאתם. מרחצאות – לעדן בהם את גופם. גשרים – ליטול מכס מהעוברים עליהם".
יהודה בן גרים, אשר שמע את שיחת החכמים, הלך וספרם לתלמידיו ולקרובי משפחתו. אמנם, הוא לא עשה זאת בזדון שישמעו רשויות המלכות, אבל חוסר זהירותו גרמה שהשמועה נתגלגלה על שהגיעה לאוזני השילטון הרומאי. למרות שיהודה בן גרים לא התכוין להרע, נחשב סיפורו ללשון הרע, כיון שבעטיו נשקפה סכנת חיים לרבי שמעון בר יוחאי.
גזרו הרומאים:
יהודה שעילה (שיבח) – יתעלה, יעלה לגדולה ובכלל זה שיהיה ראשון המדברים בכל מקום.
יוסי ששתק – יגלה לציפורי עיר מולדתו שבגליל, ויאסר עליו לצאת מחוץ לחומה.
שמעון שגינה – יהרג!
רשב"י ובנו מסתתרים מאימת הצורר
הלך רבי שמעון ונטמן עם בנו רבי אלעזר בבית המדרש.
רבי אלעזר לא היה בכלל הגזרה וחייו לא עמדו בסכנה שבגללה יאלץ להתחבא. ברם, חיבתו הגדולה לאביו המלמדו תורה ודברי אלוקים חיים, הביאה אותו להחלטה להתלוות אליו לאורך כל תקופת הסתתרותו מפני הרומאים.
בכל יום היתה אשת רבי שמוען מביאה להם לחם וקיתון מים, והי מטבילים את הפת במים וסועדים את נפשם. ביני לביני תקפה הגזרה וגדודי רומאים נשלחו לחפש חיפוש מדוקדק אחר עקבותיו של רבי שמעון.
לעת שכזו, אמר רבי שמעון לבנו:
"אלעזר בני, ראה, נשים דעתן קלה, ואין להן תקיפות הדעת, שמא יצערו הרומאים את אמך ותגלה את מקום מחבואנו, בוא ונברח למקום סתר ששום איש לא ידעהו".
הלכו ונחבאו במערה בפקיעין. [מיקומה ידועה עד היום הזה] התרחש להם נס, שמעין מים בקע לכבודם כדי שירוו במימיו הזכים את צמאונם, ועץ חרובים נברא למאכלם. היה זה נס בתוך נס. שכן בדרך הטבע עץ החרוב אינו טוען פירות עד שבעים שנה מעת נטיעתו, ואילו במערה בתנאים ללא תנאים נתן החרוב מיד את פירותיו, ונהנו ממנו רבי שמעון ובנו.
בכל ערב שבת היה העץ מוציא תמרים במקום חרובים, כדי לזכותם לענג בתמרים את השבת.
בעת שבתם של רבי שמעון ובנו במערה, הקפידו לפשוט את בגדיהם שלא יבלו במהרה, והם התיישבו בתוך בורות במערה, ושקעו את כל גופם עד צווארם בחול מטעמי צניעות, ומשום "לא יראה בך ערות דבר".
כל היום כולו היו עסוקים בתורה, ורק בזמן התפילה לבשו את בגדיהם משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל". היינו שלפני התפילה שהיא דיבור עם מלך מלכי המלכים צריך להתכונן ולעמוד בכבוד הראוי
חכמי ישראל מעדיפים לשלוח את רשב"י הרגיל בניסים
פעם מלכות רומי הרשעה גזרה גזרות על ישראל, שלא ישמרו את השבת, שלא ימולו את הבנים ושלא ישמרו על טהרת המשפחה.
בעיר רומי התגורר תלמיד חכם גדול ועשיר המקורב למלכות ורבי ראובן בן אסטרובלי שמו. על פי עצת חכמים ובעידודם, החליף רבי ראובן את מלבושיו לבגדי הגוים, גילח את השער שעל מצחו בהותירו מאחריו קווצת שיער כעין בלורית, כדרך תספורתם של עובדי כוכבים. ועשה זאת שלא יכירו בו שהינו יהודי, אולי באופן זה יעלה בידו לבטל את גזרות השמד.
הלך רבי ראובן מחופש כגוי לכל דבר, וישב עם גדולי מלכות רומי. בתוך שיחתם שאלם:
"אדם שיש לו אוייב, האם רצונו ששונאו יעשיר או שישאר בעניו?"
השיבוהו: "בודאי שיעני".
אמר להם: "אם כן, לא כדאי לכם שהיהודים יעבדו בשבת, שהרי כל יום עבודה מביא להם עוד כסף ועוד ממון. עדיף שישבתו ממלאכתם בשבת, ועל ידי כך ייענו".
הוטבו דבריו בעיניהם, ואמרו איש לרעהו:
"ראוי וכדאי לבטל את הגזרה על אודות שמירת השבת!"
חזר רבי ראובן והקשה לפניהם:
"מי שיש לו שונא, האם יסייע לו להבריא או שמא יחפוץ להכחיש את כוחו?"
אמר לו: "צריך לעשות הכל כדי ששונאו ישאר חלוש ותשוש".
טען בפניהם: "אם כן, מדוע לא תתירו ליהודים למול את בניהם לשמונה ימים, הרי על ידי ברית מילה הם נחלשים".
הסכימו לדבריו, ובטלו אף גזרה זו.
שאלם רבי ראובן בשלישית:
"מי שיש לו אויב, במה יחפוץ – ששונאו יתרבה או שיתמעט?"
השיבוהו: "בודאי שצריך הוא לדאוג להתמעטותו".
אמר להם: "אם כן, כדאי לכם לטובתכם לדאוג שהיהודים ישמרו על טהרת משפחתם, וכך ילכו ויתמעטו".
ישרו דבריו בעיניהם, עמדו ובטלו את שלש הגזרות.
לימים נודע לרומאים, שהיועץ, שנדמה בעיניהם כמייעץ לטובתם, היה לא אחר מאשר נציג יהודי, עמדו וחדשו את הגזרות ביתר שאת וביתר עז.
דנו חכמי ישראל ביניהם, את מי ישלחו לרומי להשתדל לבטל הגזרות שהן על יסודות קיומה של האומה הישראלית.
אמרו: ילך רבי שמעון בר יוחאי, שהוא מלומד בניסים, ועד היום נתרחשו לו ניסים רבים ונפלאים, שנבראו לו מעין ועץ חרובים בשהותו במערה. ואליו יתלוה רבי אלעזר בנו של רבי יוסי.
בעת רידתם מהספינה ללכת לבית הקיסר ברומי, נזדמן לפניהם שד ושמו בן תמליון. ואמר:
"רצונכם שאבוא עמכם?"
בכה רבי שמעון ואמר:
"הגר שפחת אברהם אבינו, נזדמנו לה שלשה מלאכים בזה אחר זה, ואני אף לא מלאך אחד?! נו, יבוא הנס מכל מקום, בוא עמנו".
אמר להם בן תמליון: "אני אקדים ואכנס בגופה של בת הקיסר ותשתגע, עד שילאו הרופאים להעלות לה ארוכה. או אז תבואו אתם ותאמרו לי 'צא'. ואתן לכם סימן, שבצאתי אשבור את כל כלי הזכוכית שבבית הקיסר".
הסכים רבי שמעון לדברים, ועד מהרה פשטה השמועה ברומי שבת הקיסר נשתבשה עליה דעתה, והיא מבקשת שיביאו לפניה את חכם היהודים, רבי שמעון בר יוחאי.
פשטו עבדי הקיסר ברחבי העיר רומי בחפשם אחר רבי שמעון. כאשר מצאוהו הכניסוהו בכבוד גדול לארמון הקיסר. גחן רבי שמעון ולחש באזני הבת המשוגעת:
"בן תמליון צא! בן תמליון צא!"
רבי שמעון הקפיד לומר את דבריו בלחישה, שלא ירגישו בו אחרים, ויסברו שעל ידי תפילה פעל להצלת בת הקיסר.
על אתר נסתלק השד מגופה של בת הקיסר, והבריאה כאחד האדם.
הקיסר, שצהל על רפואת ביתו, פנה לרבי שמעון ולרבי אלעזר ברבי יוסי ואמר:
"שאלו לכם כל מה שאתם חפצים לשאול!"
הכניסום עבדי הקיסר לאוצר גנזי המלך, ונתנו להם רשות ליטול מה שליבם חפץ.
ברם, רבי שמעון ורבי אלעזר לא פנו לאוצרות היקרים שנצצו באור יקרות, אלא חפשו אחר גזרות השמד. במצאם את האיגרת החתומה על שלוש הגזירות, נטלוה וקרועה לגזרים.
רצון רשב"י יעשה
יום אחד יצא רבי שמעון וראה את העולם חשוך ואפל ואורו סתום. אמר לו רבי אלעזר:
"בוא ונראה מה רוצה הקדוש ברוך הוא".
הלכו ומצאו מלאך אחד שדומה להר גדול, ושלושים שלהבות אש יוצאות מפיו.
שאלו רבי שמעון: "מה ברצונך לעשות?"
ענהו: "רצוני להחריב את העולם, משום שאין מצויים שלושים צדיקים בדור. שכך גזר הקדוש ברוך הוא על אברהם 'ואברהם היו יהיה', 'יהיה' בגימטריא שלושים".
אמר לו רבי שמעון: "בבקשה ממך, לך לפני הקדוש ברוך הוא ואמור לו, ש"בר יוחאי מצוי בעולם".
הלך המלאך לפני בורא עולם ואמר:
"גלוי וידוע לפניך מה שאמר לי בר יוחאי".
השיבו השם יתברך: "לך והחרב את העולם, ואל תשגיח בו בבר יוחאי".
כשבא, ראה רבי שמעון את המלאך, אמר לו:
"אם לא תלך למקומך, גוזרני עליך שלא תכנס לשמים, ותהיה במקום של עזא ועזאל. וכאשר תעמוד לפני הקדוש ברוך הוא, אמור לו: אם אין שלושים צדיקים בעולם, יהיו עשרים. שכך כתוב: 'לא אשחית בעבור העשרים'. ואם אין עשרים, יהיו עשרה. וכתוב: 'לא אשחית בעבור העשרה'. ואם אין עשרה, יהיו שנים, שהם אני ובני. שכך כתוב: 'על פני שנים עדים יקום דבר'. ואין 'דבר' אלא עולם, שנאמר: "'בדבר יי שמים נעשו'. ואם אין שנים, הרי יש אחד ואני הוא, שכתוב: 'וצדי'ק יסוד עולם'".
באותה שעה יצא קול מן השמים ואמר:
"אשרי חלקך, רבי שמעון, שהקדוש ברוך הוא גוזר למעלה, ואתה מבטל למטה. עליך נאמר: "רצון יראיו יעשה".
רשב"י עוצר מגיפות
רבי שמעון בר יוחאי הגיע לעיר לוד, ונודע לו שדבר כבד משתולל בעיר ואנשים רבים קפחו את חייהם בעטיו. פנו אליו יהודי העיר בזעקה:
"רבנו, מה נעשה לצרה זו?"
הסתובב רבי שמעון בעיר, וראה אנשים נופחים את נשמתם. אמר: "כל זה בעיר ואני כאן?! גוזרני שתתבטל הגזרה!"
מיד יצאה בת קול והכריזה:
"מזיקים, צאו מהעיר! כי רבי שמעון בר יוחאי נמצא בעיר, ואף על פי שהקדוש ברוך הוא גוזר, הרי רבי שמעון מבטל!"
מיד בטלה הגזרה ופסקה המגפה.
היה שם רבי חנינא, אשר התפעל מגדלותו של רבי שמעון, הלך וספר על כך לרבי מאיר.
אמר לו רבי מאיר:
"שבחו של רבי שמעון, מי יכול לעמוד בו אם לא שהוא כמשה רבינו עליו השלום".
פתח רבי מאיר ואמר:
"לאחר המחלוקת של קורח ועדתו, פרצה מגפה בעם ישראל. ציוה משה על אהרן לקחת מחתה, לתת עליה אש שנלקחה מהמזבח ולשים קטורת, ללכת לעם ולכפר עליהם. אהרן הכהן עשה כפי שנצטוה, רץ לתוך הקהל עם הקטורת, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. כל זה היה צריך לו למשה לטרוח, ואילו רבי שמעון בר יוחאי בדיבור בלבד מבטל גזרה, הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל המגפה".
רשב"י מוכיח כי המפריש מכספו לצדקה אינו מפסיד
בליל ראש השנה ראה רבי שמעון בר יוחאי בחלומו, שבני אחותו יתבעו לשלם למלכות שש מאות דינרים.
פנה אליהם רבי שמעון, ומינה אותם לגבאי צדקה. שאלוהו:
"מי יממן את כספי החלוקה לעניים?"
אמר להם: "שלמו הכל מכיסכם, ופרטו כל הוצאה בפנקס מיוחד. בסוף השנה נבדוק את החשבון, והיה אם הפסדתם מממונכם, אפצה אותכם פיצוי מלא".
נענו האנשים לדברי רבי שמעון, ובמהלך אותה שנה חלקו בעין יפה מעות לעניים.
בסוף השנה הלשינו עליהם אצל המלכות שהם מסתחרים במשי, דבר שנאסר על ידי השלטונות. כתוצאה מההלשנה אסרום וחבשום בבית האסורים.
בא אליהם אחד מאנשי הרשות בהצעה:
"אם תרצו להנצל מעונש, עומדות לפניכם שתי אפשרויות: לעשות בגד חשוב למלך, או לשלם קנס שש מאות דינרים!"
שמע רבי שמעון על אודות הענין, ובא לבקרם בבית הכלא. שאלם: "אחיני היקרים, כמה מעות הוצאתם בשנה זו לעניים?"
אמר לו: "הרי הפנקס לפניך…"
בדק רבי שמעון את החשבון ומצא שחלקו לאביונים שש מאות דינרים פחות ששה דינרים. אמר להם:
"תנו לי ששה דינרים ואשחרר אתכם ממעצרכם".
הקשו לפניו: "והלוא שליח המלך דרש מאתנו שש מאות דינרים, וכיצד אתה מסתפק בששה דינרים?"
השיבם: "ומה אכפת לכם לתת רק ששה דינרים?"
עמדו ונתנו לו בהצנע ששה דינרים. הלך רבי שמעון ושיחד בהם את השליח, שלא ידוח למלך על אודות הענין.
בשעה ששחררו אותם לחפשי, שאלו את רבי שמעון:
"שמא ידעת שיבוא עלינו צער זה?"
אמר להם: "חייכם, שכבר בראש השנה ידעתי שתצטרכו לשלם סכום זה למלכות. לפיכך מניתי אתכם לגבאי צדקה. אמרתי, מוטב תתנו ממונכם לעניים מרודים מאשר למלכות. ועתה שחסרו בחשבון ששה דינרים, נאלצנו לשלמם למלכות".
אמרו לו בפליאה: "מדוע לא אמרת לנו במה מדובר, והיינו נותנים גם ששה דינרים אלו לעניים?"
הסביר להם רבי שמעון:
"ידעתי שבשמחה רבה הייתם נותנים את כספכם לעניים, ולמרות זאת נמנעתי מלגלות לכם על אודות הגזרה, לפי שרציתי לזכותכם במצות צדקה לשם שמים, ולא לשם פניה אחרת".
רשב"י פוקד עקרות
בעיר צידון התגוררו זוג יהודי, שעברו עליהם עשר שנים מעת נישואיהם ולמגינת ליבם לא זכו להיפקד בזרע של קיימא. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי וביקש להיפרד.
אמר להם:
"בקשה אחת לי אליכם ואל תסרבו לי, כשם שנשאתם זה לה מתוך אכילה ושתיה, כך תיפרדו לדרכיכם מתוך אכילה ושתיה!"
בני הזוג צייתו בנאמנות לדברי רבי שמעון, וערכו סעודה מכובדת, אליה הוזמנו תלמידי חכמים ועניים. במהלך הסעודה הטיבו הקרואים את ליבם במאכל ובמשתה, והאשה השקתה את בעלה שתיה מרובה.
כטוב לב בעלה ביין, אמר לה:
"אשתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, טלי אותו ולכי לבית אביך".
המתינה האשה ובראותה כי תרדמה נפלה על בעלה הורתה לעבדיה לשאתו במטתו לבית אביה.
בחצי הלילה נעור הלה משנתו, וכיון שפג יינו התבונן ומצא עצמו במקום זה.
פנה בשאלה לרעייתו: "ביתי, היכן אני שרוי?"
"בבית אבי" – השיבה לו.
"וכי מה לי ולבית אביך?" – טען כלפיה.
השיבה לו:
"וכי לא כך אמרת לי אמש, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך?! ובכן, אין לי חפץ טוב יותר ממך!"
חזרו השנים לרבי שמעון בר יוחאי, ושחו לו את אשר ארע.
בראות רבי שמעון את האהבה השוררת בין בני הזוג, עמד וביקש עליהם רחמים ונפקדו.
מסיים המדרש: ללמדך שבחם של צדיקים. מה הקודש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם בשר ודם (האשה), על שאמר לבשר ודם (הבעל) כמוהו 'אין לי חפץ טוב ממך', נפקדו; ישראל, המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים 'אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, כי אתה אבינו', על אחת כמה וכמה שיגאלו. זהו שאמר הפסוק "נגילה ונשמחה בך".
הבטחת רשב"י לדורות עולם
חכמי ישראל חביריו של רשב"י נמנו וגמרו כי עתידה תורה שתשתכח מישראל מרוב טלטול הגלות עמד לנגדם רשב"י וטען בעוז רוח לא תשתכח תורה מישראל שנאמר "כי לא תשכח מפי זרעו" ודבר נפלא הוא כי בסופי תיבות של פסוק זה נרמז המילה יוחאי. ומקובל בפי העולם כי לכן מנהג ישראל לעלות עם בניהם על ציון הרשב"י בעת התחילם ללמוד את התורה ולבקש ממנו שתחול ברכתו
תורת הרשב"י בספר הזוהר הקדוש מחולל ישועות
ספר הזהר הוא גולת הכותרת מתורת הרשב"י שחיברו עם עשר תלמידיו בו טמונים סודות עליונים מבריאת העולם ויחוד הבורא. בזוהר הקדוש מובא כי אליהו הנביא אמר לרשב"י כי בזכות הלימוד בספר זה יצאו עם ישראל מן הגלות [ואם יש בכח ספר הזהר להוציא את עם ישראל מגלות הכללית כל שכן שיכול להושיע לכל אחד מגלותו וצרתו הפרטית. כשהזהר נלמד ביראת שמים ובקדושה] וידועים דברי רבינו משה חיים לוצאטו כי אין דבר בדומה לספר הזוהר להשקיט קטרוג מעם ישראל
ל"ג בעומר הילולת הרשב"י – קבר הרשב"י
מקובל מדור לדור כי ביום ל"ג בעומר עלתה נשמתו של הרשב"י לעולם העליון. בזוהר הקדוש מתואר יום הסתלקותו. הזהר הקדוש כותב כי אש הקיפה את רשב"י ותלמידיו לפני פטירתו מגודל הקדושה של גילוי סודות עליונים. לכן נקבע יום פטירתו כחג אצל עם ישראל כי ביום זה נתגלו סודות התורה שלא נתגלו מעולם. ביום זה פוקדים מאות אלפי איש את ציונו הקדוש מהארץ ומחו"ל. סגוליות מיוחדת נודעת ליום זה ע"פ מה שכתב האר"י הקדוש כי בכל שנה ביום פטירת הצדיק נשמתו עולה לדרגה גבוהה יותר וע"כ טוב מאוד להשתטח על קבר הצדיק באותו יום. צדיקים אחרים אמרו שיום זה נמשל אצל הצדיק כיום חתונתו ומרוב השמחה הצדיק מחלק ישועות. [מי שנמצא בריחוק מקום יכול להזכיר את שמו על ידי שליח המגיע לציון הקדוש]
רשב"י העיד על עצמו אני יכול לפטור את כל העולם ממידת הדין
בכח אמירתו זו ומפני העובדות של הניסים והישועות שפעל בחייו אנו מתחברים לרשב"י ונושעים מאת השם יתברך כאמירת חכמינו זכרונם לברכה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם