פרק יז – קטעי חיזוק מהספר "שומר אמונים"

---

פרק יז – קטעי חיזוק מהספר "שומר אמונים"

א. מעט יסורים בעולם הזה פורקים מהאדם סבל גדול של יסורי הנפש מהעולם הבא

ונחזור לענינינו כי העונש של אחר הפטירה הוא בשלימות בלי שום וויתור כלל וכלל אם לא עסק בתשובה בימי חייו, כמובא (מדרש תהילים מזמור יז) וזה לשונו מלפניך משפטי יצא, אמר הקדוש-ברוך-הוא לישראל בני עד ששערי תפילה פתוחים עשו תפילה ותשובה, שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד, שנאמר לא ישא פני כל כופר ולא יאבה כי תרבה שוחד עכ"ל, כי הקדוש-ברוך-הוא אינו מוותר כלום, כי שם בעולם העליון הכל בדין ומשפט, וכל מה שתעלה הנפש מעולם לעולם הגבוה ממנו, מדקדקים עמה ביותר אפילו על עבירות קלות שבקלות, והכל צריך אדם לתקן, ולפעמים על ידי יסורים קשים ומרים, ועיין כל זה בספר הגלגולים מרבינו האר"י ז"ל, ומה שהזכיר כאן במדרש "עולם הבא" הוא הנקרא בספרים עולם העתיד, כי עולם הבא האמיתי יהיה לאחר התחיה במהרה בימינו.

אבל ביסורים שאדם מקבל בעולם הזה המה בבחינת מועט המחזיק את המרובה, כי כנגד כל דבר קטן אפילו כנגד עשב קטן שבעולם יש כנגדו ברקיע הרבה דברים גדולים ונוראים בלי שיעור, וככה אם האדם מקבל יסורים באהבה בעולם הזה נתפטר על ידי זה מעונשים גדולים ורבים בעולם הבא, וכן להיפך שמכל תענוג בעולם הזה מנכים לו הרבה תענוגים גדולים בלי שיעור בעולם הבא, כי (אבות פרק ד' משנה י"ז) יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

וכל יסורים שהקדוש-ברוך-הוא מביא על האדם יהיה מי שיהיה, הוא הכל מגודל חסדו יתברך עם אוהביו עם קרובו, כמו שכתוב (משלי יג) ואוהבו שחרו מוסר, והכל בהשגחת המאציל העליון בצדק וביושר, כמו שכתוב (תהלים צב) להגיד כי ישר ה' צורי ולא עוולתה בו. ואמרו רז"ל (בראשית רבה פר' פ"ח סי' א') כי לא היה ראוי להיות דוויים וסחופים ומנוגעים רק בישראל, כדי לצרפם ולטהרם מעוונם, אבל לא באומות העולם, רק שלא יאמרו כמה מנוגע אומה זו, לכן בעל כרחם גם האומות מתיסרים בכמה מיני יסורים.

[מכאן יש לנו ללמוד דכשהאדם בתקופת יסורים הרי שמשתדר לו בכל רגע שהנו אהוב לה', ולא כמו שהעולם חושב שהמיוסר הנו דחוי ומאוס].

ב. כשמקבל האדם יסוריו באהבה מנכים לו מיסורי עולם הבא לאין שיעור וגבול

וכל יסורים אפילו כל דהוא שאדם סובל בעולם הזה, בפרט אם מאמין בהשגחה עליונה ויש לו דעת לקבל באהבה מאת ה', ואינו מהרהר אחר מידותיו יתברך חס וחלילה, אז מנכים ממנו על ידי זה מיסורי עולם הבא בלי שיעור וגבול, ואלו היה האדם מבין ורואה זאת, היה מרקד מתוך שמחה על חסד הגדול שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמו, והוא כמו אם הרוחצת בנה מצואתו, ותינוק שאינו מבין הטובה צועק ובוכה, ואילו היה מבין הטובה והחסד שעושה אתו אמו, היה מנשקה ומחבבה מרוב שמחה ואהבה, וכן אם אינו בועט ביסורים ומצדיק דינו של הקדוש-ברוך-הוא, כמובא לעיל (פרק ד') מאמר הגמרא ברכות מה אשם לדעת אף יסורים לדעת, כי אם מבעט חס וחלילה ביסורים אז חס וחלילה נידון בגיהנם, אם לא חס וחלילה שיש לו יסורים קשים ונוראים, ונפלט מפיו איזה דיבור שלא ברצונו, כדכתיב אצל איוב שהצדיק אותו אליהוא נגד חבריו שהוכיחו אותו על שנפלט מפיו דיבורים נגד מדת הדין, וכתיב שם (איוב לד) איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל, ועל ענין כזה שבא שלא מדעת רק מגודל צער, על זה אמרו (בבא בתרא דף ט"ז ע"ב) מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו, ועם כל זה אמרו (ילקוט איוב רמז תתק"ח) אמר רבי חנינא בר פפא איוב אילולי לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין, כשם שאומרים עכשיו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כך היו אומרים אלהי איוב ע"כ.

ודע והבן אם האדם מקבל באהבה יסורים על כל פנים לפי דרגא דיליה, אז מזדככים אבריו, ונמתקו הדינים ממנו, ונמחלו עוונותיו, כמובא (ברכות דף ס"ב ע"א) קבלה דיסורי שתיקותא ומבעי רחמי, ואשרי חלקו ומה נעים גורלו מי שזוכה לקבל יסורים באהבה, כמובא (תענית דף ח' ע"א) אמר רבי יהושע בן לוי כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם, שנאמר בהם (ישעיה סד): "עולם ונושע" ע"כ, הרי כי לא די מגודל הצלחת הנפש והגוף שנצמחים לו על ידי זה, אלא שמביא ביסורים ישועה לעולם.

ג. אפילו יסורים קטנים בעולם הזה מנכים לו לאדם הרבה מיסורי עולם הבא – כשמקבלם באמונה ובאהבה

ויש אשר נשלח לו יסורים קלים לפעמים דהיינו שנתהפך לו חלוקו, כדאיתא (ערכין דף ט"ז ע"ב) עד היכן תכלית יסורין אמר ר' אלעזר כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו, מתקיף לה רבא זעירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן בצונן ומזגון לו בחמין, ואת אמרת כוליה האי, מר בריה דרבינא אמר אפילו נהפך לו חלוקו, רבא ואיתימא רב חסדא ואיתימא ר' יצחק ואמרי לה במתניתא תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים וכו', וכל כך למה דתנא דבי ר' ישמעאל כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו, במערבא אמרי פורענות מזדמנת לו עכ"ל.

ואם האדם שנשלחו לו אפילו יסורים קלים מתחזק באמונה שלימה, ומהרהר בתשובה, ומתחרט על עוונותיו, ומבקש מה' שימחל לו, ומכח זה האמונה שמאמין שהכל בהשגחת הבורא אפילו דבר קטן מן הקטנים, על ידי זה נמחל לו מה שפגם במידות העליונות כביכול, ונמתק הדין מעליו, ונחשב לו גם כן כאילו קיבל יסורים הרבה, וכל זה מובא בספרים הקדושים, בפרט בספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע

מובא בספר "תולדות יעקב יוסף" (פרשת וישלח בד"ה בפסוק וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה וכו'), וזה לשונו שמעתי ממורי ביאור ש"ס לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד וכו', וביאר ש"ס אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד וכו', דאמרו בש"ס מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו וכו', היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו', והקשה הא אין יסורין בלא עון וכי סלקא דעתך שזה נחשב לכפרת עון, וביאר כי צדיק באמונתו יחיה, כי המאמין בהשגחה פרטית של ה' יתברך ויודע בו כי כל מאורעות של האדם הוא ממנו יתברך, הן דבר קטן או גדול הכל הוא בדין "אדני" – דינא דמלכות שמיא והוא לסיבת חטאו, ומיד נתחרט ומלא חרדה ופחד ה', מיד מוחלין לו מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק מחשבתו בו יתברך, לכך גם המושיט ידו וכו' אחר שהוא מאמין שזה לסיבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עוון.

ד. טעם וסיבת סבלו וצערו של האדם מאשתו המצערתו, או מגידול בניו, או מקושי פרנסתו

ועכשיו נדבר בעזרת ה' בענין קבלת יסורין שאדם נתייסר על ידי איש בעל בחירה המצער אותו, ויש בזה גם כן הרבה פרטים, פרט אחד שאדם מצטער בצער גידול בנים, וכדומה לזה, שנצמח לו חס וחלילה כל מיני יסורים בסיבת יוצאי חלציו, או שמצטער על ידי אשתו, שיש לו אשה רעה ורגזנית וכעסנית וסובל ממנה, אשר זה צער גדול, אשר על זה נאמר (קהלת ז) ומוצא אני מר ממות את האשה, עיין (מסכת יבמות דף ס"ג ע"א וע"ב), אשר על כן מנו רז"ל (מסכת עירובין דף מ"א ע"ב) מהכת שאינם רואים פני הגיהנם מי שיש לו אשה רעה, מסיבת תוקף נסיון והצער שיש בדבר, ואם יזכה לקבל באהבה נתכפר לו במקום גיהנם, או שסובל על ידי תחלואי אשתו חס וחלילה, וכדומה, ה' ישמרנו.

והנה גילה לנו רבינו הבעש"ט ז"ל, שכל מיני צער בנים חס וחלילה מגיע לאדם על ידי פגם הנשמה, שהנשמה משכנה במוח מקום מקור המשכות כח הבן, וצער אשה חס וחלילה מגיע לו על ידי פגם הרוח, וצער של עסקים ופרנסה והפסד נכסיו ומטלטליו, אפילו הפסד דבר קטן וכל שכן דבר גדול, כמו שאמרו רז"ל (בפסחים דף קי"ח ע"א) אמר רב חסדא מאי דכתיב הודו לה' כי טוב, הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה עכ"ל, וכדומה, גם הפסד פרוטה אחת, הכל בהשגחה עליונה בלי שיעור, הכל הוא על ידי פגם הנפש.

ה. יסורי האדם על ידי בעל בחירה גם הם בהשגחה פרטית ומכפרים ומתקנים ביותר ובפרט הבזיונות

ויש מיני יסורים שאדם סובל על ידי זולתו, דהיינו כמו שאמרו רז"ל (בחולין דף ז' ע"ב) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, כי זה הקליפה שנתהוה מהעבירות שברא זה אדם בעוונותיו, מתלבש בזה האבן או העץ שנלקה בו לכפרת עוונותיו, או לפעמים מתלבש בחי, כמו כלב וחתול עכבר ובהמה וכדומה, ואדם נתבהל חס וחלילה, ועל ידי פחדו נתכפר לו איזה עון וקטרוג שנתהוה בעוונותיו, ולפעמים מתלבש באנשים בעלי בחירה להכותו ולצערו בכל מיני צער חס וחלילה.

ותדע חביבי שיש חילוק גדול בין היסורים שאדם מקבל על עצמו ומעצמו, ובין שמקבל על ידי זולתו שהוא בעל בחירה, כי כל מה שהמייסר רחוק ממנו מצד עצמותו ועניניו, ככה ההמתקה ביתר שאת.

כמו שתראה בשבח האדם, למשל כשאדם משבח עצמו, אז למה הוא נחשב, אדרבה לקלון הוא לו, כמו שאמר הכתוב (משלי כז) יהללך זר ולא פיך, אלא אם כן לפעמים שכוונתו לשמים, אז נתקיים בו (תהלים לד) בה' תתהלל נפשי וגו', ואם אדם מקבל שבח מאשתו או מבניו הוא יותר חשוב, אבל עיקר החשיבות השבח הוא כשמשתבח על ידי אחרים, כמו שאמרו רז"ל (מדרש רבה דברים פרשה ג' סי' ו') וז"ל ברוך תהיה מכל העמים, אמר רבי חייא בר אבא אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה עכ"ל, (ועיין ילקוט מלאכי סי' תק"ץ, וילקוט שה"ש סי' תתקצב"ב), וכל שכן אם השבח מגיע לו על ידי רחוקים ממש, שרואים שנתקדש שם שמים על ידו גם בין הנכרים, כמו שמצינו במדרש אצל ר' שמעון בן שטח שהחזיר אבידת גוי לפנים משורת הדין כדי שיתקדש שם שמים על ידו, ואמר זה הגוי ברוך ה' אלקי שמעון בן שטח.

ככה לענין יסורין או בזיון, כמו שיש חילוק בין אם אדם מתייסר בעל כרחו בסיבת עוונותיו, או שאדם מקבל היסורים מעצמו לכפרת עוונותיו כמבואר לעיל, וכן יש חילוק גדול אם מצטער על ידי אחרים ממש אז תקנתו ביתר שאת.

וככה לענין בזיון, כמו האדם שמבזה עצמו ומשפיל גאוותו ורוחו בדרך שנתנו לנו רבותינו הקדושים כמה עצות בזה, ועיין בספר חובת הלבבות מאמר הכניעה, ובראשית חכמה מאמר ענוה, ובשל"ה הקדוש, וביתר ספרים הקדושים, אבל אם האדם מקבל בזיון מאשתו אז יותר נכנע ונשבר לבו כנרגש בחוש, כי חלק הרע נכנע ביותר, וכל שכן אם מקבל בזיון מאחרים ממש, בודאי יותר נכנע חלק הרע שבקרבו.

ונחזור לענינינו כי כל דבר גדול וקטן מושגח בהשגחה עליונה, למשל מי שיש לו איזה צער מאנשים שמצערים אותו, אז מושגח בהשגחה עליונה עד כמה, והאיך, ובאיזה אופן, יגיע לו מהם הצער, או מי שאשתו מושלת עליו, ותקניטנו בדברים, אז צריך להאמין שנותנים בפיה מן השמים ממש כל דיבור שתצער אותו, אם לא שהוא פתי ומביא עצמו לידי מחלוקות, אז פותח בזה לעצמו חס וחלילה נסיונות רבות, אבל מי שמאמין בהשגחה עליונה, שכל דיבור ממש מושגח בהשגחה עליונה עד כמה תצער אותו, אז נתכפרים בזה עוונותיו, כמאמר רז"ל (מסכת עירובין דף מ"א ע"ב) שאינו רואה פני הגיהנם מי שיש לו אשה רעה, ודייקו בהדברים פני הגיהנם דייקא.

ו. מעלת יסורי הבזיונות

לכן כתבו רבינו הקדוש האר"י ז"ל ורמ"ק ז"ל שיותר מועיל קבלת הבזיונות מאחרים יותר מכל מיני סיגופים שבעולם.

מובא בספר ("קול בוכים" על הפסוק "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה") וזה לשונו וכמו שהיה מרגלא בפומיה דמורי זלה"ה (הוא הרמ"ק) שהיה אומר שבכל התשובות שבעולם, המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשעים היא סבילת העלבונות והחירופים והגידופים, והוא מעולה יותר מכל מלקיות וסיגופי תעניות שבעולם, כי אם יסגף עצמו לבד, יחלש ויבטל מדברי תורה למאן דלא אפשר ליה ונקרא חוטא, וכן במלקיות וכיוצא, אמנם במדה זו תאכל ותשתה ותעבוד והעוונות מתכפרים, ומבינתך חדל, כי הגע עצמך שיאמרו לך תרצה שיבא לך הפסד ממון נפילת בתים? תשיב: לא, ואם יאמרו לך: תרצה לקבל עליך מיתת בנים? תשיב: חס חלילה, אלא אתה ה' תשמרם, ואם יאמרו: תרצה שיכך ה' בשחפת ובקדחת בקרירי וחמימי? מיד ירוץ לבך ותשיב: רחמנא ליצלן, וכן אם יאמרו לך על המיתה ועל גיהנם ועל הגלגולים הרעים על הכל תשיב חס וחלילה, אם כן תאמר לי בחייך, החטאות והעוונות והפשעים שחטאת ושעוית ושפשעת ופגמת במעלות הרמות בעשי"ה ויציר"ה ובר"יאה ואצ"ילות כפי מחצב נשמתך מיום היותך על האדמה, במה יכופר? והזקן הכסיל בכל יום רודף אחריך עד החרמה כי אין לו מלאכה אחרת, "ומעולם לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת" קרינא ביה, והסאה הולכת ומתמלאת ותרדמת ה' נפלה ולא תיעור משנתך, ואם גברו חטאתיך לטעום טעם ביאות אסורות לילה ויום לא ישבותו מחשבותיך, ומכל עבירה נעשה קטיגור ועולות אגודות מוטה ומקטרגים, כמו שאמרו ז"ל יורד ומשטין עולה ומקטרג, והדיין הקדוש והישר אזניו קשובות לקול קטרוגיהם ולא יתנו דמי להם עד שיבא עבד מלך הכושי, וחרבו שלופה בידו, ויאמר איש הדמים המלך דבר: עלה אלי ההרה וגופך רדה השכבה את הערלים, מאי איכא למימר מה תשב על תוכחתי, לכן זאת העצה היעוצה מאת ה' צבאות יצאה לאמר יתן למכהו לחי ישבע בחרפה כמדובר ובזה אל יזניחך אלקים לעולם וזהו כי לא יזנח לעולם ה' עכ"ל, וכן מובא בספר שערי הקדושה לרבינו חיים וויטאל (חלק א' שער ו') וזה לשונו ואם עיני שכל לך היה לך לחפש מי שיצערך, כי חיים אתה מבקש לך עכ"ל.

הגם כשאדם מסגף עצמו לכפרת עוונותיו, וכל שכן בשביל אהבת בוראו, בודאי מעלתו ביתר שאת, אף על פי כן הבזיון מזולתו הוא יותר מועיל מכל מיני סיגופים אם מקבל באהבה, כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל והרמ"ק ז"ל שאם היו יודעים טובת הבזיונות היו מחפשים זאת בשווקים וברחובות.

ומצינו (במסכת תענית פרק שלישי) אצל רב נחמן (דף כ"ד ע"א) ואצל רב פפא (דף כ"ד ע"ב) דהוי גזרו תעניתא ולא אתא מטרא, ואירע להם חלישת הדעת ותיכף אתי מטרא, הרי שאלו קדושי עולם בתפילתם וזעקתם ועינויתם, ועל ידי גזירת תענית ועינויים של הקהל לא היה מועיל להמשיך גשמים, ועל ידי חלישת הדעת תיכף ירדו גשמים, ותלמוד מזה טובת חלישת הדעת ובזיונות, ואל תהיה פתי לאבד זאת בידים, ותהיה מן (שבת דף פ"ח ע"ב) הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ז. אין להתעלם אף מיסורים קטנים ביותר לראותם בהשגחה ולהצדיק עליהם את הדין

נחזור עוד לענניננו הקדום, שיסוד האמונה בהשגחה פרטית הוא גם (ערכין דף ט"ז ע"ב) אם אירע לו דבר קטן כמו נתהפך לו חלוקו, או שרצה במזיגת חמים ומזגו לו צונן, או שביקש ליקח שלשה פרוטות ונזדמנו לו שנים, או שנתנו לו מאכל מקולקל או שרוף וכדומה, או שנתאחר אצלו נתינת המאכל, והוא ממהר לילך לעסקיו או ללמוד, יאמין וידע כי הכל בהשגחה עליונה, ויצדיק תיכף דינו של הקדוש-ברוך-הוא, והן אם קיבל בזיון וצער מאשתו או מזולתו, ידע ויאמין כי אין בכח שום בריה חס וחלילה לצער אותו יותר מן הנגזר למעלה, כמו למשל בשעה שאדם נושא אשה ונפל בגורלו להיות לו אשה כעסנית ורגזנית, או מושלת עליו, נגזר משמים עד כמה תצער אותו, רק באם יש לו דעת לקבל באהבה וחוזר בתשובה אז נתהפך הכל לטובה ולשלום, כמו שראיתי בעיניי הרבה ענינים כאלו.

ושמעתי בשם אחד מן הצדיקים שפירש הפסוק (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו, ודרשו רז"ל (יבמות דף ס"ג ע"א) זכה עזר לא זכה כנגדו, הפירוש זכה נעשה לו ממש עזר כפשוטו, ואם לא זכה אז חס וחלילה כנגדו אז זה הוא העזר כשהיא מנגדו ומצערת אותו, ועל ידי זה מתכפרין עוונותיו ואינו רואה פני הגיהנום, אבל (משלי טז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה אשתו, כדרשת רז"ל (בראשית רבה ריש פרשה נ"ד).

ח. הגם שיש לנו להשתתף ולכאוב את צערן של ישראל – יש להישמר מלהרהר אחר מדותיו יתברך

ואם אדם מקבל היסורים בעולם הזה באמונה פשוטה ובשמחה, ומקבל על עצמו גזירות הבורא באהבה, ואין מהרהר אחר אלקינו, ואחר מדותיו יתברך שמו, והגם שרואה בצרות אחינו ישראל לרבים או ליחיד, בולם פיו מלדבר ולבו מלהרר אחר ה', אז תקונו גדול ונפלא מאד, ויהא לו בזה הכנה רבה על לעתיד לבוא במהרה בימינו.

הגם שחלילה להתפרד מלהשתתף בצער שכינת עוזינו ובצערן של ישראל הקדושים, וצריך לצעוק כמו איל, ולשאוג בתפילות ותחנונים ובדמעות, וכל מי שיש בו נפש מזרע ישראל יצעוק ויבכה על צרות אחינו ישראל הקדושים, ומי שאינו משתתף בצערן של ישראל נקרא אכזרי, וסימן שאין שורשו מזרע ישראל, ולא יזכה לראות בנחמות ישראל במהרה בימינו, וכל דבורינו לחזק לבבות ישראל הקדושים באמונה ובאהבה לבוראנו ברוך הוא וברוך שמו.

כי מי שמשתתף בצערן של ישראל ובוכה וצועק על ישועתן, ומעורר מדת הרחמים על כנסת ישראל, הגם כי נגזרה גזירה על שונאי ישראל על כלל או על פרט חס וחלילה, מגלגול זה או מגלגולים הקודמים, יש בכח ישראל חברו להציל אותו מצער והצרה חס וחלילה, או להקל מעליו, לפי ערך כח תפילתו וכח נפשו והשייך אליו, ולפי עתות הזמן והרצון.

ט. המשתדל בעבודת אמונת "השגחה פרטית" – בכל פרטי ענייניו – כמו כן מושגח הוא לטובה יותר מאחרים

ותדע אחי אהובי אם היה ידוע לך גודל מעלת זה העבודה של האמונה בהשגחה פרטית, היה נתלהב לבבך עד אין שיעור, כי כתיב (תהלים קכא) ה' צלך שהקדוש-ברוך-הוא הוא צלו של אדם כביכול, כידוע מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וכל מה שאדם עושה גורם ככה למעלה בשמי שמים, ואם האדם חס וחלילה הולך במקרה ואינו שם אל לבו אמונת השגחה פרטית, עליו הכתוב אומר (ויקרא כו) והלכתם עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי חס וחלילה, אבל אם משים על לבו גודל השגחת הבורא בכל דבר אז מושגח משמים גם כן בהשגחה פרטית יותר מכל אדם.

ועליו הכתוב אומר (תהלים יד) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, כי אלקים רומז לטבע, כמו שמילת הטבע עולה כמספר אלקים, כמובא בספרים, והקדוש-ברוך-הוא משגיח על בני אדם כביכול, (שם קיג) המשפילי לראות בשמים ובארץ, לראות זה המשכיל שדורש כל עניני הטבע, וכל עניני הסתרות הרמוזות לבחינת אלהים שהוא מדת הדין, ואשרי למי שדורש על זה תמיד ולמצוא בהם אלהותו יתברך שמו, אמנם השכינה הקדושה מתאוננת, (שם יד) "הכל סר יחדו נאלחו אין עושה טוב", ועוד כי "אין גם אחד".

י. אמונת ההשגחה מצלת מן הכעס ומן השנאה ומעוד עבירות חמורות

ואם ירגיל עצמו באמונה של השגחה פרטית, אז לא יכעוס על שום דבר, ולא יבטלנו שום בטול בעולם, ולא יבוא לשנאה ופירוד לבבות, וינצל מעבירות ואיסורים בלי שיעור, כיון שהוא מאמין ויודע שכל זה רק השם יתברך בעצמו, הוא בתוך ההסתרה והוא בתוך הנסיון, ואשרי המחזק עצמו תמיד בחוזק בזה האמונה, בודאי הקדוש-ברוך-הוא מראה לו נסים ונפלאות תמיד עין בעין, כמו שכתוב (מלאכי ג) אני ה' לא שניתי.

לכן אחי אהובי זאת יהיה מלאכתך תמיד להשגיח על כל פרט ופרט שעושה עמך השם הן לטובה הן מה שנראה לרעה חס וחלילה, הגם שבאמת אין שום רע, כי (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, ומה שכתוב והטוב זה קאי על ענין הבחירה להיות צדיק או רשע שזה נמסר לבני אדם, לכן כתוב והטוב בלשון יחיד כמובא באור החיים הקדוש (דברים ל פסוק יט).

יא. נוסח צידוק הדין שיש לאומרו על כל צער ויסורים שמתיסר האדם ומעלת אמירתו

ונחזור לענינינו, כי צריך לקבל על עצמו אמונת השגחה פרטית מעם ה' על כל דבר קטן וגדול, הן שיארע לו איזה צער חס וחלילה, או כל דבר שמזדמן לפניו הן לטוב והן רע, וכל שבא לפניו לפני עיניו, תיכף יקבל על נפשו ובתוכיות לבבו האמונה בהשגחה פרטית, כי מלבד שמקיים בזה מצות עשה מתרי"ג לפי דעת הסמ"ג (עשין י"ז) והסמ"ק (סי' ה'), ולפי דעת יתר המפרשים היא על כל פנים מצוה מן התורה, שהיא (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, דהיינו כמו שאב מייסר את בנו בוודאי בלי ספק שכוונתו רק לטובתו, ככה כל יסורים שהקדוש-ברוך-הוא מביא על האדם הוא לטובה ולהתחסד עמו, כאשר נפסק בגמרא (ברכות דף ה' ע"א) אלו ואלו יסורים של אהבה הם, הגם שיש בהם ביטול תורה ותפילה, כי (משלי ג) את אשר יאהב ה' יוכיח, וכן על כל דבר קטן שיארע לו, גם שנתהפך חלוקו, או שכח איזה דבר להביא ומצטער מזה, ואפילו כל מיני צער קטן הנוגע לו, או לאשתו, או לזרעו חס וחלילה, או ממטלטליו, יאמר זה הנוסח.

אני מאמין באמונה שלימה שזה הצער והיסורים שבא לי הוא בהשגחה פרטית מעם ה', והנני מקבל עלי באהבה, וכל זה בא לי מסיבות עוונותי הרבים, וצדיק אתה ה' על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי, ויהי רצון שיהיו אלו היסורים לכפרה על עוונותי הרבים, (ואם בעת רצון יאמר גם כן ולהקל בזה צער שכינת עוזינו כביכול וצערן של ישראל), והנה מצד הדין הייתי צריך לפרוט ולשוב ולהתוודות על החטא ועון שבסיבתם בא לי אלו היסורים, אבל גלוי וידוע לפניך שאין אתי יודע עד מה, לכן יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שתמחוק ותשריש החטא ועון ופשע שגרמו לי אלו היסורים, וימתקו כל הדינים מעלי ומעל כל ישראל, ויתהפכו כל הצירופים לטובה, וימשוך חסדים טובים ומגולים לנו ולכל בית ישראל עד עולם אמן.

ובזה הנוסח שיאמר בכל לבו יקיים חמשה מצוות, אחד אמונה בהשגחה פרטית שהוא מצות עשה (שמות כ) אנכי ה' אלקיך, מצוה ב' להצדיק דינו של ה', שהוא מצות עשה מתרי"ג מצוות לדעת הסמ"ג והסמ"ק, שהוא מהכתוב (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, מצוה ג' מצות עשה של תשובה ווידוי, שהוא מהכתוב (במדבר ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו, מצוה ד' לעורר רחמים על כנסת ישראל, שזה נכלל במצות עשה של (דברים כח) והלכת בדרכיו, כי כן דרכי אלקינו לרחם ולחונן ולהשפיע תמיד, מצוה ה' מקיים מצות עשה מדברי קבלה שהוא (תהלים קא) חסד ומשפט אשירה, ודרשו רז"ל (מסכת ברכות דף ס' ע"ב) אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, ועוד דרשו (שם) (תהלים נו) בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, בה' אהלל דבר זו מידה טובה, באלקים אהלל דבר זו מידת פורענות, ואם משתתף גם כן בצער שכינת עוזינו, אז מקיים מצות עשה (תהלים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, שהכוונה שלא ישכח צער השכינה כביכול, שהוא סוד תשכח ימיני.

וטוב שידע זה הנוסח בעל פה, ואם יאמר זה הנוסח אז נמתקים ממנו בעזרת ה' כל הדינים, ויתהפכו כל הצירופים לטובה, ויהיו היסורים כפרה לכל עוונותיו, בפרט אם ירגיל עצמו לומר זאת גם על כל דבר קטן, אז אין שיעור לגודל נחת רוח שיגרום להקדוש-ברוך-הוא בזה, ושמחה בכל העולמות, כי דרכו של אלקינו לנסות את האדם באמונתו, ואם מתחזק באמונת ה' אז גם אם נגזרה עליו גזרה חס וחלילה נמתק הדין מעליו.

והנה כל מיני צער קטן אפילו כל שהוא הכל נגזר משמים, כי (חולין דף ז' ע"ב) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, כאשר אמרו (ערכין דף ט"ז ע"ב) עד היכן תכלית יסורין וכו' (מובא לעיל פרק ו'), והתכלית שבתכליתים שיתבונן האדם ויבין על איזה פגם וחטא בא לו זאת, וישוב תיכף בתשובה על זה, אבל מי יתפאר בזה שיבין וידע וישכיל על זאת לידע ולהשיג מקום ומקור הפגם, אבל באמרו הנוסח הנ"ל יצא אז חובתו בזה בחסדי ובחמלת הבורא הרחמן, המרחם עלינו ועל כל ישראל הדורשים עוזו ונפלאותיו והשגחתו יתברך שמו.

וצריך האדם לברכו יתברך על הכל, הן אם הקדוש-ברוך-הוא מתנהג עמו במדת הרחמים, והן חס וחלילה להיפך במדת הדין, יודה וישבח אותו יתברך, כנפסק (ברכות דף ס' ע"ב) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אמר רבא לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה.

ותיכף שנשלח לו חס וחלילה איזה צער ויסורים לא עלינו, יתודה לה' על עונותיו, וידע ויחשוב כי הוא השגחת הבורא הרחמן עליו להטיב אתו באחריתו, ויצדיק דינו של ה', ויחזק בטחונו באלקיו אז ישראל נושע בה'.

כמובא (מדרש תהלים מזמור ק') אמר רבי סימון ורבי יהושע בן לוי בשם רבי חלפתא, מלך בשר ודם בשעה שהוא מודה נותן לו ספקו (פירוש עונשו), ובשעה שאינו מודה אינו נותן לו ספקו, אבל הקדוש-ברוך-הוא אינו כן אלא בשעה שאינו מודה נותן לו ספקו, ומשהודה נוטל דימוס (פירוש פטור והצלה), הוי ומודה ועוזב ירוחם עכ"ל, אם כן תראה לשונו הקדוש של המדרש באם מודה אז נוטל דימוס, ויוצא לחירות מכל יסורים, וגם עוונותיו מתמרקים בלי שיעור, וירוחם מאת ה' הטוב והרחמן.

יב. אופן אמונת ההשגחה למפלת נפלים

ותדע כי השגחת הקדוש-ברוך-הוא על בני אדם הוא בלי שיעור, ואביא לך דבר אחר מספר הקדוש "שיעור קומה" לרמ"ק ז"ל, למשל אשה שהיא עוברה ומפלת חס וחלילה, והוא על ידי שזה הוולד הנוצר נגזר עליו בבית דין של מעלה מסיבת חטאיו של גלגול הקודם, אם סקילה נופלת אמו על אבן או עץ ומפלת, ואם שריפה חס וחלילה אז נכוית באיזה דבר ומפלת, וככה על ידי פחד או לשאר הסיבות, וגם אביו ואמו חייבים מעין זה הדבר, לכן מזווגן הקדוש-ברוך-הוא ביחד, וזה (תהלים יט) משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, כי סובלים בשותפות זה העונש חס וחלילה, לכן נסתבב שאמו של זה הוולד דייקא מתעברת עם זה העובר.

יג. דיבוריו של האדם – עד כמה – אף הם בהשגחה עליונה

וכן כתבו בספרים הקדושים שכל הדיבורים מנויים וספורים כמה יכול אדם לדבר במספר ימי חייו, וכשיכלו דיבוריו יכלו ימי חייו, לכן אשרי מי שנותן דיבוריו בדברי אלקים חיים ומלך עולם.

יד. הנוהג עצמו להתבונן בהשגחה אינו נצרך לגלגול נוסף

ומובא בשם הבעל שם טוב הקדוש שכתבו תלמידיו בשמו, כי באם האדם הולך באמונה של השגחה פרטית או נזדמנין לו תמיד נצוצי קודש שהם משורש נשמתו, כמו שהיה רגיל לומר תמיד לתלמידיו, כי אוכלין בני אדם, ושותין בני אדם, והולכין בבני אדם, ומשתמשין בבני אדם, דהיינו חלקי נצוצי נשמת האדם שמפוזרים בכל דרכיו ובכל מאכליו ושתיותיו, ובכל חפציו, ובהמותיו, וכדומה לאין מספר, ואם האדם חזק באמונת ה' אז הקדוש-ברוך-הוא מזמין לו הכל לפי ערך תיקון נפשו, ולא יגיעו ויבואו אליו רק הצורך לתקונו ואז נתקן ביתר שאת, ואין צריך להתגלגל עוד בסיבת תיקונו, מה שאין כן אם הולך במזדמן ובמקריות חס וחלילה, נמסר למקרי עולם, כי כך גורם בזה בפתאות ובסכלות לבבו, ומתערבין הניצוצין שלו עם ניצוצין של אחרים, וניצוצי אחרים עם ניצוציו, וצריך לחזור לבוא להתגלגל ולתקן, ואי אפשר להאריך בזה כי המה מסודות אלקינו ואין לנו עסק בנסתרות.

טו. צעדיו של האדם – עד כמה – אף הם בהשגחה עליונה

וכן כל צעדיו של אדם ספורים ומנויים, כמו שאמר איוב (איוב לא) וכל צעדי יספור, ומברכינן המכין מצעדי גבר, ונגזר בשמים כמה צעדים יש לאדם לצעוד בימי חייו ובכל יום ממש.

טז. אי אלו יהיו כליו של האדם, מלבושיו, מאכליו וכיוצא, הכל בהשגחה עליונה

ומובא בספר כתר שם טוב (בסוף חלק א', וכן מובא זאת בספר צוואות הריב"ש, ובספר אור תורה להה"ק רבי ר' בער זיע"א) וזה לשונו התורה חסה על ממונם של ישראל, ולמה כן, כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש, או אוכל, או משתמש בכלי, נהנה מהחיות שיש באותו דבר, כי לולא אותו רוחניות לא היה שום קיום לאותו דבר, כי יש שם נצוצין קדושים השייכים לשורש נשמתו, ושמעתי כי זה הטעם שיש אדם שהוא אוהב דבר זה, ויש אדם ששונא דבר זה ואוהב דבר אחר, וכשהוא משתמש באותו כלי או אוכל מאכלין אפילו לצורך גופו הוא מתקן הנצוציות, כי אחר כך הוא עובד ה' באותו כח הבא לגופו מאותו מלבוש או מאכל או שאר דברים, ובזה הכח עובד להשם יתברך – נמצא מתקנם, לכך פעמים אירע שיאבד הדבר ההוא, כשכלה כבר לתקן כל הנצוצות שהיו באותו דבר השייכים לשורש נשמתו, אז לוקח ממנו השם יתברך אותו הכלי ונותן לאחר, ששייכים הניצוצין הנשארים באותו הכלי לשורש אחר, ואמר ריב"ש ע"ה שאוכלין בני אדם, ויושבין עם בני אדם, ומשתמשין בבני אדם, היינו בניצוצין שיש באותו הדברים, לכן צריך אדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו, היינו מצד הניצוצין שיש שם, כדי לחוס על ניצוציו הקדושים עכ"ל.

יז. רכושו של האדם, שמירתו, ונזקיו הכל הוא בהשגחה עליונה

ודע כי לא לבד שכל אחד ואחד בכלל ופרט מושגח בהשגחה עליונה על דבר גדול וקטן, רק כל מה ששייך לבני אדם הכל מושגח בהשגחה פרטית, דהיינו כל חפציו וכל בהמותיו ועופותיו, נגזר איזה מהם יחלה ואיזה מהם יבריא, וכמה יעבורו וכמה יבראו, וכן עד כמה תסבול הבהמה והעוף, וכן כל הדברים שנצרך לצורך שימוש בני אדם, כולם המה בהשגחה פרטית דייקא, כיון שהמה לצורכי שימוש בני אדם, כמובא בספרי חכמה.

יח. כל השייך לבני אדם הוא בהשגחה ואפילו הקש והתבן

והיה מעשה פעם אחת אצל הצדיק רבינו צבי מזידיטשוב זי"ע בעל עטרת צבי, שהלך עם תלמידיו על הדרך, וראה עגלה טעונה תבן וקש, ונפל בכל הדרך קצת קש ותבן, ואמר לתלמידיו דעו בניי כי כל כך נפלא ההשגחה עליונה, כי התבן והקש גם כן בהשגחה עליונה איזה יפול לארץ, והאיך יפול, ועל איזה מקום יפול, וההסבר הפשוט הוא, כידוע בכפרים רגילים שעושים שם הלבנים הרכים והשרופים, ונצרך קש ותבן לצורך הטיט של לבנים, והוא בהשגחה באיזה לבינה, ובאיזה כותל יבנה, כי תלוי לפי ערך הניצוץ הקדוש שיש בו, ולאיזה בני אדם שייכים חלקי הנצוצין שיש באלו הלבנים והטיט, והוא מסודות אלקינו ברוך הוא וברוך שמו.

וכן אילן שנופלין ממנו העלין הוא בהשגחה עליונה איזה עלה תפול מקודם, ועל כמה ידרסו בני אדם, ואיזה מן העלין ישארו לבסוף, ולפעמים יש בו ניצוצין ונשמה וזה הוא תקונם, כמובא בדברי רבינו האר"י ז"ל, וסדר ואופן תקונם, איזה פרי התולעת יאכלנו, ואיזה יבוא למאכל אדם, או לצדיקים ועובדי ה', ולהבדיל לנכרים, באם הניצוצין לא הגיעו זמנם להתברר ולהכנס בחולקא דקדושה, הכל בהשגחה עליונה מדוייקת, (דברי הימים ב טז) כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ, וכתיב (איוב כח) קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות, כי הקדוש-ברוך-הוא חוקר הכל, וגם על הניצוצין אשר בחושך וצלמות ובאבן, שכולם יתקנו ויתבררו ויתעלו.

יט. גם הפרטים שאינם שייכים לבני אדם – חיותם וקיומם מהשפעת חיותו יתברך המתמדת עליהם, דאם לא כן לא היה להם קיום כלל

ודע אחי כי גם ביתר ענינים שאין שייכים לבני אדם, ואין מגיע תועלתם לבני אדם, הגם כי מובא מאיזה קמאי שהמה מושגחים רק בדרך כלל, אבל אין הכוונה שהקדוש-ברוך-הוא מסיר השגחתו מאיזה דבר חס וחלילה, כי אין עוד מלבדו, ואין דבר שבעולם שיהא לו חיות בלתי חיות הבורא ברוך הוא, שהוא זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים הכל בהשגחה גדולה, רק הכוונה שאין מתנהגים בדרך נסי כבני אדם, והמה מושגחים בדרך טבע הבריאה שבכל דבר שאין מושגח בדרך נסי, כמאמר רז"ל (שבת דף נ"ג ע"ב) אדם אית ליה מזלא ובהמה לית לה מזלא, והכוונה מזלא עילאה דכולא ביה תליא, וזה כוונת רז"ל (זהר נשא דף קל"ד ריש ע"א) הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל, הוא מזלא עילאה, עיין בספר שערי אורה, וכן מה שאמרו רז"ל (יבמות דף ס"ד ע"ב) מזלא גרים, אין הכוונה המזל בפשטות חס וחלילה, רק עוונו גרים ונידון במזל העליון, כמבואר בספרי הרמ"ק ז"ל אבל הכל מושגח בהשגחה עליונה.

כ. צער בעלי חיים וצעקתם אף היא נשמעת לפני ה'

לכן נאסר לנו לצער שום בעל חי, ואמרו רז"ל (בבא מציעא דף ל"ב ע"ב) צער בעלי חיים דאורייתא, ואם אדם מצער אפילו הקטן שבנבראים בחינם עולה צערו לפני ה', וחס וחלילה האדם מסכן עצמו, ועיין בספרנו שולחן הטהור במאמר צער בעלי חיים שם תמצא כמה דרושים וענינים נפלאים בזה בעזרת ה'.

ותדע ותבין שהשגחת הבורא ברוך הוא היא על כל פרט ופרט, (וגם החכם (בעל ספר הברית חלק ב' מאמר י"ב פרק ג') הגדיל עצה בזה בראיות ברורות ולא נטה בזה לדעת החוקרים), רק השגחת הבורא הרחמן על האדם ביתר שאת, וכל שכן על ישראל, וכל שכן על צדיקיו ויראיו, שהבורא ברוך הוא משגיח עליהם בהסברת פנים, בצהלה ובשמחה, בעינא פקיחא עילאה, וביותר מכל העולמות והברואים הקדוש-ברוך-הוא משגיח על צדיקיו ויראיו, שהמה עיקרא ותכליתא דכל עלמא.

ועובדא הוה פעם אחת בבוצינא דנהורא עילאה רבינו הבעל שם טוב זי"ע שהיה עם תלמידיו בשדה, ופתאום עבר על רגע רוח חזק ונפלו כמה עלין לארץ, ואמר בניי תדעו שזה הרוח שעבר עכשיו על רגע היה בשביל תולעת אחת שהיתה בסוף איזה עלה, והיה החמה זורחת עליה ביותר, והיתה צועקת לה' בצעקה, ושלח ה' זה הרוח, ונפלו כמה עלין לארץ, ונפלה גם היא עמהם, ואמר להם זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא ורחמנותו על כל בריין דעלמא כמובא בלשון התיקונים הנ"ל.

ומובא (בקב הישר פרק ז') שפעם אחת היה מתאכסן האר"י ז"ל אצל בעל הבית אחד, הזכיר לפניו זה הבעל הבית איך שאשתו פסקה מלהוליד, ואמר האר"י ז"ל שהסיבה בשביל שנטלה הסולם של העופות, וקשה להם העליה, והמה מצטערים בזה, לפיכך הקדוש-ברוך-הוא תבע צערן של העופות, כי היו עדיין קטנים וסבלו צמאון גדול, ועלתה צפצופם לפני הקדוש-ברוך-הוא המרחם על כל מעשיו, ועל כן נגזר עליה להיות עקרה, והחזיר הבעל הבית הסולם למקום הראשון וה' נתן לה הריון.

כא. צער בעלי חיים או מנוחתן בהשגחה פרטית

אבל עם כל זה גם כל הברואים מושגחים בהשגחת הבורא עליהם בהשגחה היתירה, איזה מהם יתפסו, ואיזה מהם ימלטו, ואיזה בהמה תעבוד עבודת הפרך, ואיזה בהמה תהיה בהרחבה ומנוחה אצל בעליה, ואיזה לשחיטה, ואיזה לגידול, כי רובא דרובא הם נשמות מגולגלים בתוכם, והוא לצורך תיקונם, וכן בשביל תיקוני הניצוצין שבהם, שצריכים להתעלות באופן כזה בתוך שאר ניצוצין קדישין, והבהמה סובלת כל זאת בשמחה כדי שתגיע לתכלית תיקונה, כמאמר רז"ל (ר"ה דף י"א ע"א) כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונם נבראו, כי הסכימו להבראות באופן וסדר כזה, כדי שיגיעו לבסוף לתכלית תיקונם ועליותם, ולעתיד כולם יבואו לתיקון, כל בהמות וחיות ועופות, בעילוי גדול ויתר שאת, ולא ידח ממנו נדח חס וחלילה שום ניצוץ ושום נשמה ושום בריה.

כב. כוחו, אופיו, חכמתו, נסיונותיו, יסוריו של האדם כולם גזורים ומנויים קודם הוולדו, וניתן לשנותם לטובה על ידי אמונה ותפילה

והאדם כשנברא אז נגזר עליו (נדה דף ט"ז ע"ב) אם יהיה גבור או חלש, חכם או טפש, ממילא באותו רגע מביט הקדוש ברוך הוא כמה יסבול בעולם, כמה נסיונות יסבול על ידי חולשתו, או על ידי טפשותו, או על ידי חכמתו וגבורתו, או על ידי עניו ועשרו, ובא לעולם בחשבון מדוייק כמה נסיונות יעברו עליו, כפי גזירות המקום מגלגול הקודם, ולפי תיקון נשמתו וניצוציו, וכן כמה יצטער על ידי אשתו ובניו ושכניו ומטלטליו, ואם שב בתשובה לפני ה', או על ידי אמונה ובטחון, נתהפך הגזירה לפעמים משנה ליום.

כי מידה טובה מרובה ממידת פורעניות, שמצינו אצל יוסף הצדיק שנגזר עליו תחת שני ימים שני שנים, (ועיין בספר מגלה עמוקות פרשת מקץ), וכן אצל המרגלים נגזר (במדבר יד) יום לשנה, וכל שכן להיפך בחמלת הבורא על האדם שנתהפך הגזירה משנה ליום, או עוד יותר, ונתהפך הצירוף מרע לטוב, או לפעמים על ידי תפילת צדיקים ועובדי ה', ועל ידי זו האמונה נפטר מקנאה ושנאה וכעס ורוגז ומחלוקות וקטטה ומריבה ולשון הרע, וכמה רעות בלי שיעור.

ואמר הכתוב (דברים לא) הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, לפי שהאדם מחשב שזה אינו בהשגחה עליונה, שאין אלקי בקרבי, ואינו מאמין שהבורא ברוך הוא מנהג אותו ומשגיח עליו בכל פרט ופרט ועל כל דבר גדול וקטן, על כן מצאוני חס וחלילה הרעות האלה.

וכן מי שמדוכה לא עלינו ביסורים וחלאים חס וחלילה, אז קודם שנשתלח עליו היסורים חס וחלילה, נגזר בשמים עד כמה יסבול, והוא בחשבון מדוייק דקה מן הדקה כדרשת רז"ל (מסכת ע"ז דף נ"ה ע"א) וחליים רעים ונאמנים, רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן, שמשביעין אותם שיצאו ביום פלוני ובשעה פלוני וכו', ותיכף שהגיע הזמן שיעברו חולפים ועוברים, ולפעמים נגזר מן השמים שיסבול חס וחלילה כל ימי חייו, לכן בהרגל הזמן נשכח ממנו אמונת השגחה פרטית.

כג. אימתי היסורים נזקפים להחשב כזכויות להכריע כף הזכות ואימתי לא
/ מעשה נורא

כמו דהוי עובדא, שסיפר אחד מן הצדיקים הקודמים, שהביאו בשמים נשמה אחד שהיתה מוכה ביסורים הרבה בימי חייו לא עלינו, ואולם היה מנוגע מחלאי עוונותיו הרבים שהכריעו לכף חובה, ובא מלאך אחד ואמר שהביא אתו היסורים שסבל זה האיש, ובאמת היה ביסורים שלו די ומספיק להכריעו לזכות נגד עונותיו, ואמרו בשמים אם היה רגיל לומר רבונו של עולם צדיק אתה על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי לפניך, ויהי רצון שבאלו היסורים יתכפרו עונותי, אז היו לו אלו היסורים כפרה לעונותיו, אבל באם לא היה רגיל לומר כך, והניח הדבר על הטבע אז יחזור להתגלגל.

לכן ידע האדם ישכיל על כל פרטי דרכיו, כי בשמים ממתינים על כל דיבור של אדם, וכל שכן על אמונתו ובטחונו באלקיו, כמובא (בזוה"ק תזריע דף מ"ו ע"ב) שמענישים על דיבור שיכול לומר ואינו אומר, וזה לשונו כמה דעונשא דהאי בר נש בגין מלה בישא, כך ענשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכול למללא ולא מליל, בגין דפגים לההוא רוחא ממללא דהיא אתתקנת למללא לעילא ולמללא לתתא וכלא בקדושה עכ"ל.

כד. יסורי השכחה בהשגחה פרטית

וכן מה שאמרו רז"ל (ערכין ט,ז ע"ב) הרוצה ליטול שלוש פרוטות מכיסו ונטל שתים, או נהפך לו חלוקו, יאמין שהוא בהשגחה פרטית, וכן מי שהוא בטבע שכחן שזה גורם לו צער הרבה, שזה נמשך מכח שכחה אשר השר השכחה ממונה על זה להשכיח מבני אדם לימודו, וכן מה שצריך לעשות, וזה הצער שמגיע לו, על ידי זה מתכפרים עוונותיו, לכן עכשיו בדור הזה שנתרבו הקליפות לכן נתרבה השכחה, כי באם האדם מזכך נפשו הולך ממנו השכחה, כידוע פירוש הצדיקים "אין שכחה לפני כסא כבודך", כי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ומי שעוסק בתשובה כל כך עד שמגיע תשובתו עד כסא הכבוד, אז אין עוד שום שכחה, ויהי רצון שה' יזכנו וישימנו מחלקם של אלו הבעלי תשובה, ולכל הפחות המקצת מהם.

ולכן מי שהוא בטבע שכחן, אל יתלה זאת במקרה, או בחולשת הטבע, או בחולשת העורקים והעצבים, כדרך העולם, הגם כי באמת אלו דברים גורמים השכחה כאשר יעיד החוש, אבל עם כל זה ידע וישכיל כי בשעה שנגזר עליו הצער או החולשה חס וחלילה שבסיבת זה נתגלגל ונתהוה לו שכחה, ואם נחלשו חס וחלילה כלי הזכרון ממילא הוסר חוש וכח הזכרון, שהוא אחד משלשה, ויש אומרים ארבעה, חושים וכוחות שבכלי המוח, ואז ממילא תיכף בא השכחה חס וחלילה, ונמסר לכח השר שנתמנה על השכחה, ואז באותו שעה נגזר בשמים כמה פעמים ביום ישכיח אותו, כי כל יום ממספר ימיו הוא ענין בפני עצמו ממש, ואם האדם משים זה האמונה בנפשו, ואומר בכל פעם שהוא בהשגחה עליונה למרק עוונותיו, אז לאחר אריכות ימיו ושנותיו נמתקים ממנו הרבה עונשין בלי שיעור, כי בכל פעם שאירע לו צער מהשכחה מודה לה' על זה, ומבקש כפרה על עוונותיו, אז מצטרף בהמשך הזמן לחשבון גדול.

וכן אם הולך בדרך וטעה והלך למקום אחר, ואפילו בעיר שטעה מרחוב לרחוב, או שטעה מבית לבית, יאמין שהוא בהשגחה פרטית.

כה. הדבק באמונת השגחה פרטית מושגח הוא כמו כן בדרך נס מעל הטבע, ואף נעשים על ידו נסים ונפלאות

ונחזור לענינינו כי המתדבקים תמיד באמונת השגחת הבורא מושגחים יותר בהשגחה פרטית, כי כל ענין ומצוה יש לו סגולה מיוחדת, וכמו למשל מי שעוסק במצוות ובמעשים טובים תמיד, יש לו סגולה מיוחדת לפעול ישועות, ולהמשיך חסדים לישראל, וכדומה מי שעוסק הרבה בתורה או בתפילה וכדומה הכל במידה לפי מעשיו, ככה ממשיך השפעת אלקות בסגולה מיוחדת אם הוא מוסר נפשו לה' בזה הענין, מה שאין חברו אפילו גדול ממנו, אינו זוכה למצוות כאלו, או לתפילות כאלו, להמשכות השפעות כאלו.

ככה גם כן המתדבק בזה האמונה הגדולה של השגחת הבורא אז משתלם לו מידה במידה, שמושגח גם כן בהשגחה עליונה יותר מצדיק לפעמים, שכמו שהוא משגיח על מעשי ה', ככה משגיחים עליו, כי הקדוש ברוך הוא מתנהג עם האדם כצל.

ומי שהולך באמונה של השגחה פרטית, אז הקדוש ברוך הוא השגחתו עליו בכל פרט בהשגחה של פנים כדרך הצדיקים, ואפילו כל העולם כולו בצער יכול להנצל ביחוד מכל העולם, ולא עוד אלא שזה האיש גורם לעורר עינא פקיחא עילאה, שהקדוש ברוך הוא ישגיח בעינא עילאה פקיחא על כל העולם כולו במידת הרחמים, וגורם להמתיק הדין וגבורות הרבה מישראל, ולעורר רחמים רבים וחסדים גדולים, אשרי חלקו.

ואם אדם מרגיל עצמו בזה האמונה של השגחה פרטית, נעשים על ידו נסים ונפלאות הרבה.

כו. הדבק באמונת השגחה פרטית זוכה אף יותר מצדיק הגדול ממנו כשאינו אוחז במידה זו

ונחזור לענינינו דעיקר השגחה פרטית מן הפרטית הוא אשר יוחד ה' לצדיקיו ויראיו, דכתיב בהו בחינת עינים, דכתיב (תהלים לד) עיני ה' אל צדיקים וגו', וכתיב (שם לג) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, ועוד כתיב קרא (ישעיה סו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, ואינון מאנין תבירין דקוב"ה משתעשע בהון, כמו שאמר שלמה ע"ה (משלי לד) כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון, ואביון הוא שפל יותר מן בחינות עני.

והנה בהכתוב הנ"ל דכתיב הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו, כולל הכתוב את יראיו שהוא מדריגה גדולה כידוע, לאינון דמיחלים לחסדו דהיינו המקושרים באמונה דהשגחה פרטית, דאינון נקראים המיחלים לחסדו, כמו שכתוב (איכה ג) טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו, וכתיב (תהלים יד) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלקים, לדרוש בכל מילי דעלמא לחפש בו גניזא דקוב"ה, וגם גבי עני ונכה רוח (המובא לעיל מישעיה סו) כולל עמו גם וחרד על דברי, דהיינו תיכף שיזדמן לו איזה ענין בין לטובה ובין להיפך חס וחלילה, בכל ענין יחרד לבבו לחשוב תיכף שהוא דבר ה', וגנוז בו כח ה', ואין שום מקרה חס וחלילה, אז הקדוש-ברוך-הוא גם כן משגיח בו בהשגחה פרטית, כי מי שדבוק בהשגחה פרטית, אז לפעמים יותר חשוב בשמים ומושגח בהשגחה יתירה, מצדיק גדול וירא שאינו במדריגה זו.

כמו שדרשו רז"ל (במסכת סוטה דף מ"ח ע"ב) על הכתוב "כי מי בז ליום קטנות", מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבוא – קטנות אמונה שהיתה בהם. ולכאורה האיך שייך אצל צדיק קטנות אמונה, אם כן למה נקרא צדיק, אלא ידוע מה שאמרו רז"ל שם (סוטה דף מ"ח ע"ב) תניא ר' אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה ע"כ, כי יש לפעמים אפילו צדיק גדול וירא עם כל זה יש לו להטותא אחר ממונא, כמובא במגיד משרים לבית יוסף זי"ע עיי"ש, ובשביל זה בהכרח שיפול לפעמים לאיזה שקר כל זמן שיש בו רצון אחד מעניני הזמן, הגם שכוונתו לשמים עם כל זה כל רצון גשמי הוא סכנה גדולה ליראי ה'.

ואם כן זה האיש פשוט ותמים שאינו מבקש מותרות ומרכין ראשו לגבי גזירות קוב"ה, ושייף עייל ושייף נפיק, ואינו מהרהר אחר מעשי ה' כלום, ומבטל רצונו לגבי רצון קב"ה, הגם שאינו במדריגה שיקרא בתואר צדיק וירא ונכה רוח, שהמה מדריגת הקדושים, עם כל זה נקרא בשם מיחלים לחסדו, וחרד על דבר ה', כדכתיב (ישעיה סו) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו.

כז. גם הרשעים מושגחים בהשגחה עד כמה ישקעו בטומאה וכן מושגחים המה להסתייע לסור מטומאתם

ונראה לפרש הפסוק הנ"ל שמעו דבר ה' החרדים אל דברו, כידוע מרבינו הבעל שם טוב ז"ל כי קול ה' מתפוצץ ויוצא ומכריז שובו בנים שובבים, ואם אין שומעין מה מועיל הכרוז, רק אינהו ההשתוקקות והרהורי תשובה שנצמח בלב כל ישראל כל חד לפי דרגא דיליה.

והקדוש-ברוך-הוא קורא לכל איש ומרמז לו בכמה רמזים, ומשגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים אפילו על עוברי עבירה, כמאמר חז"ל (ברכות דף כ"ט ע"ב) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה יהיו כל צרכיהם לפניך, (נדה ל"א ע"א) ועל דבר זה נסתם עינו של בלעם, לפי שאמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורין וקדושין יסתכל בדברים הללו.

והקדוש ברוך הוא מתלבש גם בעוברי עבירה שלא ישתקעו בטומאות התהום ורואה להם תקנה, וזה ההרגש שיש לכל בעל עבירה כאילו אדם משגיח עליו, ואם יש לו דעת שהוא חרדת אלקים אז יכול להנצל מהעבירה. וזה הסוד (ברכות דף כ"ח ע"ב) שאמר ר' יוחנן בן זכאי שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, וזה מהסתרות אלקינו ברוך הוא וברוך שמו.

ואעתיק מספר הקדוש מאור עינים פרשת פנחס וזה לשונו כמאמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים על הכתוב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, כי אפילו בשעה שהרשע הולך לעשות עבירה בחדר מיוחד נופלת עליו יראה, ומתדמה לו כאילו רואה אותו שום אדם, זהו שהיראה עליונה מצמצמת את עצמה אצלו בעת ההוא להביא יראה בלבבו, בכדי שיירא מהבורא ברוך הוא ויעזוב סכלותו, ואדרבה באהבה ויראה ההיא יהיה נקל לו להתחיל לאהוב אותו יתברך, ועל כן מתדמה לו כאילו אחד משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים עכ"ל.

ואם כן שהקדוש-ברוך-הוא משגיח על עם קרובו אפילו בשעה שעוברים על דברי תורה חס וחלילה, וכל שכן שמשגיח עליהם בשעה שאינן עוברין על דברי תורה, וכל שכן היאך הוא ההשגחה בשעה שעושים רצונו יתברך שמו במצות ובמעשים טובים, וכל שכן כשעושים לשמו יתברך לבד במסירת נפשם אליו, וכל שכן אינון דמתדבקים תמיד באמונה זו של השגחת הבורא, בודאי שאלו זוכים תמיד לשמוע ולהרגיש דבר ה', כי (ישעיה מ) דבר אלקינו יקום לעולם.

וכתיב (ישעיה סו) יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו, וזה הכל כאשר דברנו לעיל, שהקדוש-ברוך-הוא קורא לאדם ברמיזא ומשמיע לו דבריו כביכול, ואין עונה לו חס וחלילה, וזה הכוונה באשר לא חפצתי בחרו, לתלות במקרי הזמן, ולהפוך האמת לתהו, וכתיב אחר כך שמעו דבר ה' החרדים אל דברו, שהחרדים שומעים ומרגישים הכרוז שובו בנים שובבים, וכתיב אחר כך אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם אלו פושעי ישראל ועמי הארץ עיין רש"י ומדרש רז"ל (בבא מציעא דף ל"ג ע"ב, ילקוט ישעיה רמז תקי"א), וכתיב אחר כך למען שמי יכבד ה', הכוונה אמרו להמון עם ותודיעו להם אמונת השגחתי, למען יכבד שמי בפי כל, ועל ידי זה ונראה בשמחתכם, כי יתגלה ישועות ה' בלי ספק, והם יבושו.

ונחזור לענין דלעיל כי מי שמאמין בהשגחה פרטית, ודוחק עצמו תמיד להשיג ולהתקשר בזו האמונה, אז אין שום הסתר לפניו, ומתגלה לפניו האור הקדוש ואמונתו יתברך שמו, וגם בכל מיני הסתרות ואפילו בתכלית הסתרות, כמובא (בתיקוני זוהר דף ע"א ע"ב) (מובא בזה המאמר סוף פרק י"ח), והתבונן באלו דברי התיקונים המועתק שם המשבר טינרין תקיפין האיך שאין הקדוש-ברוך-הוא משתנה בכל עדן ובכל זמן, רק לגבי חייביא, דכתיב בהו (דברים לב) בנים לא אמון בם, מה שאין כן זרע קדושים עליהם נאמר (תהלים סו) באנו באש ובמים, (שם מד) ועליך הורגנו כל היום, (ישעיה מג) כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך.