פרק יא – מבחנים לאמיתות הביטחון
א. עובדות מחיי היום יום למבחן האמונה
אנשים רבים רואים שאינם דואגים ומפחדים ותולים זאת בביטחונם בה' בעוד שלמעשה זהו ביטחונם העצמי. יש אופנים שונים בהם יכול האדם לבחון את עצמו האם באמת בוטח הוא בה', ונביא כמה מהם, ומה תועלת שמביא הביטחון לעבודת ה' מספר "חובת הלבבות" שער הביטחון, וממה שנמצא בשאר הספרים הקדושים.
מבחן א: מובא בחובות הלבבות (שער הבטחון פ"א): "שיש לבעל הביטחון מנוחת הנפש מהדאגות המאפשרות לו להתמסר לעבודת ה"'. עד כאן לשונו. בזאת יבחן האדם את עצמו האם שרוי הוא בשלווה וברגיעה בלעדי הסיבות כמו עימהן, ויבחן את פחדו ודאגתו כאשר רופא, חס וחלילה, נואש מבריאותו, או, חס וחלילה, כאשר מקור פרנסתו נסתם, כי הלא הביטחון מחייב להיות באותו מצב של שלווה עם הסיבות ובלעדיהן.
מבחן ב: "שאין הוא תלוי בבני אדם, והוא לא מצפה לעזרתם ולא משתדל למצוא חן בעיניהם, והוא לא מחניף להם ולא מסכים עימהם בדברים הנוגדים לעבודת ה' ולא מפחד מהם ולא מהסס מלהוכיחם".
מבחן ג: האם מסתפק הוא בממונו או שואף להגביר את הונו ולא שמח בחלקו. הבוטח האמיתי יודע שדי לו בהשתדלות מועטת כדי שתשרה הברכה בעזרת ה'. לעומת זאת המשתדל בכל כוחו מוכיח שאמונתו תלויה בסיבות, וחושש שבלעדיהן תמעט פרנסתו. כן היה הרב הצדיק אליהו לאפיאן זצ"ל אומר, שההסתפקות והביטחון שלובות זו בזו. כן כתב בשל"ה בשער האותיות אות ס' סיפוק.
מבחן ד: הכעס. כאשר נעשה דבר שלא לרצונו, יבחן אם כועס הוא. אם ביטחונו בה' חזק, מאמין שגם בהעדר הסיבה לא ייעדר כל צורכו, וכך לא יגיע לידי כעס. על כן אמרו רבותינו ז"ל: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", משום שעבודה זרה היא שלילת האמונה שהכל מאתו יתברך. זוהי בדיוק דרכו של הכועס – היות שמאמין הוא במקרה, כועס בהעדרו, כמובא במדרש רבה (צ, י) שהקפיד הקדוש-ברוך-הוא על יעקב אבינו ע"ה כשאמר לבניו "למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" (בראשית מג, ו), וכאילו תלה את צרתו בסיבת בניו שהם גרמו לירידת בנימין למצרים, והיה לו להאמין שכך גזר ה'.
מבחן ה: הקנאה וצרות העין. יראה בעצמו האם צר לו בשמעו בשורה טובה כעושר וכדומה הנשפע לחברו, או שמשתתף הוא בשמחתו, וכמו כן כשחס וחלילה שומע דבר צרה על חברו בן אומנותו או המתחרה עמו – האם שמח הוא או עצב, בזאת ניכרת אמיתות ביטחונו. הבוטח יודע שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, ומה שמגיע לו אף אדם לא יוכל לקחת ממנו, ודבר שלא מגיע לו – שום השתדלות שבעולם לא תעזור לו להשיגו. על כן צריך לשמוח בכל מעשי ה' והנהגתו בעולמו. יתרה מזו, הקנאה היא ממש ככפירה, שמראה בזאת שדעתו אינה נוחה מהנהגת הקדוש-ברוך-הוא, ולפי דעתו הייתה צריכה להיות ההנהגה באופן שונה.
מבחן ו: הגאווה. גם על זה אמרו רבותינו ז"ל: "כל המתגאה כאילו כופר בעיקר ועובד עבודה זרה", ומאותו הטעם כדלעיל, כי מעשהו כמעשה העובד עבודה זרה – שמאמין בעצמו ובכוחו, "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ועל כן מתגאה. לו היה משים ביטחונו בה', היה יודע ומבין שאין לאדם לייחס לכוחו ולעצמיותו שום פעולה והצלחה, והגאווה והגדולה – לחי העולמים.
מבחן ז: ביטול תורה ותפילה. הבוטח בה' לא יבטל את קביעות תורתו וזמן תפילתו בשביל עסק משא ומתן, כי יאמין שאין ביכולת שום מניעת משא ומתן להפסיד חלקו שנקצב לו משמים, ובפרט כשנמנע הוא ממשא ומתן עבור תורה ותפילה, בודאי ישלח לו ממקום אחר כפל כפליים.
מבחן ח: הוצאות שבת, הוצאות בניו לתלמוד תורה, לצדקה וכו' – הבוטח בה' לא יימנע מהוצאות אלו באמונתו שהכל נקצב מראש השנה עד ראש השנה מלבד הוצאות אלו.
מבחן ט: עוד מסימני הבוטח – שנותן הודאה על כל שפע וטובה שמגיע אליו, וכשלא נותן הודאה, מראה שמייחס השפע לכוחו, כן מובא בספר "קב הישר". ודבר זה השכל מחייבו, שהרי כשמקבל מחברו מתנה בערך פרוטות או על כל טובה וחסד שעושה לו חברו – תכף נותן לו הודאות וברכות, ואילו כשמזדמן לו רווח שבא לו ממשא ומתן וכדומה, אפילו רווח גדול – אין נותן תודה לה' יתברך, בזה מראה שמייחס זאת לעוצם ידו.
מבחן י: המאמין באמת בוחל וסולד ממעוננים, מכשפים, מגלי עתידות למיניהם, ואף מתרחק מאד מחכמי כף היד וחכמת הפרצוף המזייפים הרבים שיש בימינו. מלבד האיסור החמור הכרוך בהליכה אצל שכאלו, עוד מכחיש אצלו את האמונה התמימה, וכנאמר (דברים יח, יג): "תמים תהיה עם ה' אלהיך", שהוזהרנו בזה לא לחקור אחר העתידות. המאמין האמיתי פונה בכל הצטרכיותיו בתפילה ובתחנונים ישר לכתובת, וכנאמר (תהלים קמה, יח): "קרוב ה' לכל קוראיו", ואינו נבהל ולא מתפחד משום כשפים וקשרים, בהיותו יודע כי גם המה כפופים לגזירת א-ל עליון על מי ועד כמה ישלטו באדם, ועוד דע כי בכוח אמונת "אין עוד מלבדו" יש לשבר את כל הקשרים והכשפים שלא יוכלו לשלוט עליו, וגם אם כבר שלטו עליו – שירדו ממנו והיו כלא היו. (ומבואר ענין זה באריכות בספר "נפש החיים" שער ג' פרק יב)
מבחן יא: המאמין בפרנסה שהיא מאת ה' לא ימנע מלמסור בניו לת"ת ולישיבות קדושות דוקא, המאמין לא ידאג כלל לעתיד פרנסתם ובפרט כשהוא על חשבון סכנת קיפוח נשמתם – למוסרם חלילה לחינוך בלתי טהור, וכמו כן המאמין לא ימנע מתת את בתו לחתן ת"ח וירא שמים העוסק בתורה יום ולילה, ולא ידאג וירחם על עתידה של בתו, כי יאמין במה שנאמר: ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.
ב. מבחני אמונה עצמיים
הכיצד תגובתי במצב של אי שביעות רצון במקרים כגון:
1. בדיוק כשהגעתי הבנק נסגר… המכולת נסגרה… או האוטובוס נסע…
2. לאחר המתנה מורטת עצבים בתור, התברר ששכחתי מסמך או חסרה חתימה ועלי להגרר שנית למקום הבלתי נסבל אצלי…
3. היום אין ארוחת צהרים – לאכול רק ממה שיש!…
4. אין להיום בגד מכובס או מגוהץ – ללבוש רק ממה שיש!…
5. המשקפיים נפלו ונשברו… קערה יקרה נפלה ונשברה… המכונת כביסה או המקרר נתקלקלו…
6. החבר, האשה, הבן או הבת עשו טעות בדיבור או במעשה בכוונה או שלא בכוונה וגרמו לי הפסד או בושה…
7. החבר, האשה, הבן או הבת מסרבים לעשות רצוני, או כשבקשתי לא נתבצעה על ידם למרות הבטחתם לעשותה.
8. זמני לחוץ ביותר ובדיוק אז נאבד לי הארנק, התעודת זיהוי, מסמך כל שהוא, המפתחות, או אז… האוטו לא מתניע…!
9. נפלה טעות ושגיאה במלאכה, בספרות, ציור, חיבור, או שאר מלאכה המצריכה טורח רב או מעט.
10. קיבלתי פיטורין מהכולל, מהעבודה.
11. רומיתי על ידי המוכר שלקח ממני יותר, וכן כיצד אני מגיב כאשר "בטפשותי" שילמתי יותר, ולו הייתי פוקח עיניים או מברר הייתי יכול להשיג בפחות, וכן כאשר שגיתי בלשוני וגרמתי בכך הפסד לעצמי, כיצד תגובתי, המאשים אני את עצמי או מתבטל לגוזר?!
12. נגרמה לי עגמת נפש מבעל מלאכה שאינו מבצע מלאכתו בזמן הנקבע או כפי שנקבע.
13. הכיצד ואיך מידת הרגיעה והשלווה אצלי במצב של חולי, כשהיא מתוך תקווה לרפואת הרופא, בייחס לתקווה לרפואה מרפואת הרופא כל בשר ומפליא לעשות.
14. כמו כן עד כמה מגיע הפער בין הצער והדאגה שבתקופת הבטלה או הפסד, בייחס לרוגע והשלווה שבתקופת שגשוג.
15. עד כמה ההשקעה בעידן צרה בדרכים טבעיים לעומת ההשקעה בדרכים רוחנים, כגון השקעת צדקה גמ"ח תרומה לישיבות, לעומת ההשקעה ברופאים או בשרים ונגידים.
16. הבוש אני מפני המלעיגים מללבוש בגדי המסורתים, או מלעשות מצוות ה' בפניהם, או מלהזכיר שם שמים בשיחתי איתם ואף שזו איננה שפתם, ואף שעלול נוסח דיבור או לבוש שכזה לדחות את תועלתי מהם…
17. הכיצד חש אני את אמונת "אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואפילו כמלוא נימה". כיצד טוב העין שלי במקרי שגשוג אצל החבר, כחתונה, הולדת בן, קניית מכונית, קניית דירה, וכדומה.
18. כיצד תגובתי בחיפוש שידוך כאשר הצד השני שולל את ההצעה, ובפרט כשבעיני היה רצון ומשיכה לאותו זיווג, או כמו כן בשלילת התשובה לעבודה או לישיבה או לכולל, או לקניית דירה מכונית וכדומה.
19. השתמשות באופני ההשתדלות לעומת הביטחון, האם הינם לאחר עיון והתייעצות אם אין בהם הפרזה וסתירה למידת הביטחון.
20. כיצד מצב עמדתי ויישוב דעתי כשהנני נקלע ל:
דאגה מפני עצם החיים, דאגה מחולי, דאגת הפרנסה, דאגת חיתון הילדים ובריאותם, דאגת משפט, דאגת מיסים או הפסד, וכמו כן עד כמה השתדלותי בהם לעומת הביטחון בה'.
21. עד כמה הרגשתי צער וכאב על השפלת וחילול כבוד שמים, לעומת הרגשתי בהשפלת וחילול כבודי.
22. הרוגע והשלווה מאוייבינו הסובבים אותנו, מהיכן נובע אצלי? מידיעה בכח צבא ההגנה העומד על המשמר או מידיעה בכח הרועה השומר.
23. המזדהה אני עם הפרשנים לציית לדברי הכפירה והמינות שלהם, או שהנני מרגיש סלידה בשמיעת דבריהם [שהרי זה פשוט, כשפרשן כופר בה' מסביר את ארועי העולם על פי דעתו המובלת ומודרכת בכפירה, הרי הוא כאומר "אין אלקים"! וכל המציאות הקיימת היא מפני סיבה זו או זו ח"ו, המסוגל אני לשמוע דבריו או שזה מפריע לי, ועל כן מנתק אני מיד את הרדיו].
24. 24היודע אני שאמונה הינה שייכת גם בענייני רוחניות, להסתפק ולהאמין שבהתאם לכלים והאפשרויות שניתנו לי צריך אני איתם לעבוד את ה', ולא להסתכל על חברי שהינם מוצלחים יותר, וכמו כן לא להסתכל על כי הכלים והאפשרויות שלהם יותר מבורכים משלי?!
25. כשנושעתי על ידי בשר ודם, רופא, עורך דין, מנהל עבודה, שר, מהי מידת הערכתי והודאתי לבורא כלפי מידת ההודאה וההערכה לאמצעים הנ"ל.
26. כמו כן כשרווח לי מרעבוני על ידי האכילה והשתיה, וכן כשרווח לי מכאבי על ידי התרופה, מהי מידת התייחסותי לבורא כלפי התייחסותי לגורם, ואת זה ניתן לבחון באיכות כוונת ברכותי.
27. כיצד הנני מקבל את אכזבתי מחינוך הילדים, שגם בזה יש לראות השגחה אחר שהשתדלתי לעשות את אשר ביכולתי, ועם כל זה נחלתי אכזבה.
28. כיצד הנני מקבל את אכזבתי מבת זוגי, כשהמדובר באשה שאינה תואמת לי או כשאינה נוהגת כרצוני.
29. כיצד הנני מקבל את אכזבתי כשאני דחוי ולא רצוי או נטול חן בעיני הסובבים אותי.
30. כיצד הנני מתייחס לייחס עוין או כשאני נתון לייחס המפלה אותי לרעה בעבודה, או בישיבה וכדומה.
31. מה מצבי באמונת "הכל קצוב מראש השנה לראש השנה חוץ מהוצאות שבת ויום טוב, והוצאות בניו לתלמוד תורה", וכיצד אני נוהג כאשר נצרך מורה פרטי לסיוע בלימודי הבן.
32. מהי אמונתי בהבטחת "עשר בשביל שתתעשר", או בדברי חז"ל "לעולם אין אדם מעני מהצדקה".
33. באיזו התרגשות ובאיזו ציפיה חש אני באמונת התועלת מפנייתי לה' בתפילה ובתחנונים, בייחס לתחושת אמונת התועלת מפנייתי לבשר ודם.
34. האם מתפתה אני לסדר סידורי ענייני על חשבון לימוד או תפילה קבועה בציבור, או האם פוגע אני באיזושהי מצוה על מנת להשיג את הצטרכותי.
35. האם מחניף אני למשלם משכורתי ומכך נמנע אני מלהוכיחו או מלהעיר לו. או שמיראה פן יפגע בי מכסה אני על רשעותו ועוולותיו.
36. האם מתרונן ורם לבי בהצלחתי בעושר ובחכמה כלפי חברי המביטים בי בייחס של כבוד או של הכנעה.
37. עד כמה אני מרגיש עצמי תלוי בבורא לעומת הביטחון העצמי שיש לי בענייני היום יום, בפרטים השיגרתיים שלכאורה איני זקוק לעזרת אף אחד כדי לעשותם, כגון ללכת, לקום, לשבת, לאכול, להתלבש וכיוצא המבוארים לנו בברכות השחר.
38. הסומך אני על היתרים לשקר או להעלים סעיפים כדי לזכות במילגות או בזכאויות שונות, שלמעשה על אף ההיתרים סותרת הנהגה זו את האמונה שאת המגיע לי אקבל בהיתר מוחלט, ואין להקדוש-ברוך-הוא צורך בהשתדלות התככים שלי, ובפרט כאשר קיים בהם חשש חילול ה'.
39. היאך מתנהג אני כשבשעת השינה מתעוררים מפריעים למיניהם, אם זה השכן שלמעלה שהחליט לגרור שולחן וכסאות, אם זה הילדים של השכן שהחליטו לשחק ולדפוק למעלה מעל הראש, אם זה בעל מלאכה בסמוך שהחליט לקדוח ולהרעיש דוקא בשעת מנוחתי, אם זה טלפון שעונים לו אנשי הבית בקול מבלי לשים לב להפרעת השינה.
40. בדיוק כשאני ממהר נזדמן לי טרדן, המטריד בשאלות ובפרט כשאינן דחופות, ומעכב אותי כשאני אץ לדרכי, ללימודי, לעסקי, וכיוצא, היאך אני מתייחס לזה, האם רואה אני שנשלח זה עלי מן השמים ונוהג באיפוק ובכבוד הבריות, או כועס וזועף.
41. השכן תפס לי את מקום החניה… הניח פריטיו במחסן שלי… השכן החנה את האוטו ליד חלונות הבית.. השכן בונה ומוסיף חדר ומסתיר לי בכך את השמש…
אלו דברים המקציפים ביותר, ועליהם נצרכת מידת האמונה בממדים גדולים כדי לראות שכך רצה ה' והכל לטובה.
42. באתי בשנים, והנה אני נטל על בני ובנותי שגידלתי ורוממתי… כל אחד משתמט מלעזור, מלהסיע, מלארח, ואני כאיני נסבל בעיניהם… באתי בשנים והחוליים כבדים וקשים מלסובלם… באתי בשנים וקשה עלי לקיים מצוות כתפילה, שיעורי תורה וכיוצא…, נסיון הזקנה הוא קשה למאד, ואם לא ימלא האדם מצברים גדולים של אמונה במשך שנות חייו מה יהא עמו בימי הזקנה?!
43. השתדלתי בדבר מצוה ולא הצלחתי להוציאו לפועל… עמלתי על סוגיא ולא נתבהרה לי כלל… ניסיתי לקום בהשכמה והשתדלתי ולא עלה בידי… גם על דברי מצוה אסור לכעוס, ולכך כשמתבטלת לאדם מצוה מחמת שעכבוהו בני הבית, או בגלל נסיעה משובשת ומפוקקת וכיוצא אסור לכעוס בשום אופן.
44. הבנים לא עלה גידולם וחינוכם יפה כמו שרציתי… הבנים והבנות אף סטו מדרך התורה והמצוות… גם על כגון דא אין לכעוס, מוטל עלינו ההשתדלות בלבד, מה שמעבר לכך עלינו להניח לאמונת ההשגחה, ולהבין שהקדוש-ברוך-הוא הוא היודע שכך נצרך שבנים אלו ירדו ויצטרכו לעלות ממקום ירידתם. וכבר הארכנו בזה בקונטרס יחודי בנושא זה הנקרא "את עמלנו…".