והוא יסוד גדול בעבודת ה'.
בני אדם אינם מרוצים ממצבם, וחפצים במצב אחר, וטענתם בפיהם, הלא במצב האחר יכול אני לעבוד את ה' יותר ויותר, וכגון: אם אהא נשוי אקים משפחה יתמעטו נסיונותי ואעשה נחת לה'… אם אצא ממצבי הדחוק בפרנסה ארבה בצדקות… אוכל לישב יותר על התורה והעבודה… וכיוצא.
כל טענות אלו אינם לרצון לפני ה', ויש בהם מן ההתמרדות, וכחייל המתמרד לתפקידו, בטענה שבאם יהיה לי תפקיד אחר אפעל יותר…
וכי הקב"ה נעלם מחכמתו כל מיני טענות מסוג זה, אולם האדם רוצה פשוט לברוח ממצבו, והקב"ה רוצה את האדם במצבו זה דוקא, כי מי כמוהו יודע מה נצרך לטובת האדם דוקא, ומה יביאהו לתיקון נשמתו באמת, יתכן יום ברווקות ובנסיונות שווה לו להקב"ה יותר משנה שיהא זה נשוי… יום של עוני ויסורים של זה יועיל לו לאותו אדם יותר משנה של רחבות… וכיוצא, ולכך אין לנו להכתיב להקב"ה אי אלו תפקידים יטיל עלינו, אלא לשמוח במצבנו ועם מצבנו כך לעובדו, אכן יש להתפלל לה' למתק הדינים מעלינו ולנהוג עמנו בחסדים, כי כן רצון ה' שנתפלל אליו, אכן ממתין הוא לתפילתנו למתק הדינין מעלינו, על צד אופן זה וודאי ראוי להתפלל.
וכמו שביארנו לגבי תפילה, שישנם מצבים שמראש נקבע שבאם האדם יתפלל יומתק הדין מעליו, אולם גם באופן שלא יומתק הדין מעליו, על האדם להבין שבהכרח הקב"ה חפץ בו כמו שהוא עתה במצבו של עכשיו, כי בכך רואה הוא את תועלתו המירבית ביותר, עד יראה ה' שעמד בו בתפקידו כראוי וירחם עליו להמתיק הדינים מעליו.