עיניים
רבי מתיא בן חרש
מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש, והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם.
פעם אחת עבר השטן ונתקנא בו. אמר: אפשר אדם כמו זה לא חטא? אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך? אמר לו: צדיק גמור הוא. אמר לפניו: תן לי רשות ואסיתנו. אמר לו: אין אתה יכול לו. אמר: אף על פי כן. אמר לו: לך.
הלך ונדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר: "ויראו בני האלוקים את בנות האדם" (בראשית ו,ב), ועמד לפניו. כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחוריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימינו, והיה מתהפך לו מכל צד. אמר רבי מתיא: מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני. מה עשה אותו צדיק? קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, ואמר לו: לך והבא לי אש ומסמר. הביא לו מסמרים ונתנם בעיניו. כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו.
באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך רפאל. אמר לו: לך ורפא את רבי מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו. אמר לו רבי מתיא: מי אתה? אמר לו: אני הוא רפאל ששלחני הקדוש ברוך הוא לרפאות את עיניך. אמר לו: הניחני, מה שהיה היה. חזר לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם! כך וכך אמר לי מתיא. אמר לו: לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו.
מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים, ועל אחת כמה וכמה באשת חברו, אין יצר הרע שולט בו.
(ילקוט שמעוני פרשת ויחי אות קסא, )
ועיין בן איש חי פרשת ואתחנן שנה ראשונה בהקדמה מה שפירש בזה וז"ל
ואחר עליה של גן עדן התחתון, יש עליה גדולה ממנה, שהיא בגן עדן העליון, ושם הנשמה נזונית בראיה שמסתכלת בזיו השכינה, ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, עולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנין מזיו השכינה, והוא הנאה בעינים שלהם, ולכן עשה השם יתברך שלשה איברים אלו, פה חוטם עין, זה למעלה מזה, כפי סדר מדרגות ההנאות שיש לאדם בזה אחר זה כאמור, ובזה פירשתי בסייעתא דשמיא, רמז הכתוב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, כי הצדיק נקרא יוסף, על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין, דעתן מתוספת עליהם, ואחר עולם הזה, הוא בן פורת בגן עדן, שיש לו חן מחודש בהנאתו להיות ניזון מן הריח, ואחר חן זה, עוד יש לו חן נוסף, וזהו בן פורת עלי עין, שיהיה נזון ונהנה בראית העין וזהו תכלית הנאתו:
ולכן צריך האדם להזהר בעולם הזה בפגם המגיע לעיניו יותר מכל האיברים, יען כי כל אבר שחוטא הגוף בו, הנה הוא פוגם כנגדו באבר של נשמתו, ומאחר שתכלית המעלה של הנאת נשמת האדם הוא בעינים, לכך צריך לקדש ולטהר העינים שלו, בהיותו בעולם הזה, יותר מכל איברים שלו:
ובזה מובן ענין המעשה דרבי מתיא בן חרש
הבט וראה מה שכתב רבינו הגר"א כתב באגרתו שהעולם הזה דומה לאדם ששותה מים מלוחים וכמה שישתה יותר יהיה צמא יותר. וביאור דבריו שמי שנמנע מתשוקות ותאוות אסורות גופו נהיה רגוע ושקט יותר. ובכדי להבין את הדבר נתאר לעצמנו אדם רעב שיעבור ליד חנות פלאפל או מסעדה עם ריחות חזקים של מאכלים, האם על ידי שיעבור פעם שניה ושלישית יהיה שבע? ברור שלא. כי כל זמן שלא יאכל ולא נודע כי באו אל קרבנה, בטנו צבה ומקרקרת ומשוועת לאכילה.
והוא הדין בתשוקות ותאוות של עריות, שפגם על ידי יצר הרע ותאוות חיצוניות לא מרגיעות את הגוף ואדרבא להיפך, "משביעו רעב" (סוכה נב.), כלומר – דורש עוד ועוד תאוות ולא נרגע לעולם. וזהו המצב כיום בעוונותינו הרבים. ורק על ידי שיעשה האדם "דיאטה" רוחנית ממש עד שיהיה בגדר 'מרעיבו', אז יהיה 'שבע'. כי בודאי שמי שצמא עדיף שישאר כך מאשר שישתה מים מלוחים השורפים ומצמיאים עוד יותר. וכן מבואר בגמרא בכתובות (סא.) שאמרו שמי שמריח תבשיל ומתגרה מאד אם לא יאכלו מיד, יבוא לידי סכנה, ע"ש. וכן בעריות, שפגם העיניים הורס את הגוף ומקלקל את העיניים יותר ויותר, הואיל והגוף מתגרה ומתאווה ואינו בא לידי סיפוקו לעולם, ומפסיד האדם את העולם הבא ואף אינו נהנה בעולם הזה. מה שאין כן הפרוש מעריות ששומר את עיניו ומקיים דברי חז"ל שאמרו מרעיבו שבע, הרי ששמירת העיניים שלו מרגיעה את גופו יותר ויותר. ובפרט כשמגיע למצב קדוש כזה שאין לו חשק כלל להביט לצדדים וגופו רגוע ואינו נפגע. נמצאנו למדים שגם מבחינה בריאותית אדם קדוש הוא אדם בריא ורגוע.
שמעתי פעם שהעין היא רוחנית מאד, שהרי בכל מקום בגוף אפשר לתחוב את האצבע חוץ מהעין שהיא רוחנית ותחיבת האצבע בתוכה מיד מזעזעת את כל הגוף. ואמנם חז"ל (ע"ז כח:) אמרו ששרירי העיניים קשורים עם הלב וגם עם המוח. ולכן אסור גם להסתכל בפני אדם רשע (מגילה כח.). וצריך להיות תמיד שקוע בלימוד או במחשבת מוסר או דברי חכמה, וכלשון הרמב"ם (הלכות איסו"ב ספכ"ב) "שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה".
ויהי רצון שנזכה כולנו לשמירת העיניים באהבה ושמחה וחיים טובים, אמן ואמן.