סגולת סעודת עניים
קב הישר פרק י
צריך האדם ליזהר כשיעשה סעודת מצוה, כגון, מילה, או סעודת אירוסין, או נשואין וסעודת בר מצוה יהדר להיות בתוך הקרואים עניים ואביונים ולהשגיח עליהם בדברים נאים, כי העושה שמחה לבנו או לבתו ולא הזמין לסעודה עניים אזי מתעורר הקטרוג מלילית הרשעה ומס"א עד שמביאים איזה יסורין ומדות הקשות על בעל הסעודה. כמו שמצינו בסעודת אברהם אבינו כדאיתא במ"ר "ויהי אחר הדברים" אחר שקטרג השטן על אברהם ביום הגמל את יצחק, שעשה אברהם משתה גדול על כל גדולי הדור ולא היה שם שום עני, וכו'. עד שאמר הקב"ה לאברהם "קח נא את בנך את יחידך את יצחק" וגו'.
וכן מצינו אצל איוב שעשה סעודה עם בניו ולא היו שם עניים וקטרג השטן עד שהמית את בניו ובנותיו של איוב, ונטל הימנו עושרו ובהמתיו ולא נח מרגזו עד שהביא עליו יסורין. על כן צריך הבעל הסעודה ליזהר להזמין עניים לסעודה כדי שלא יקטרג הקטיגור, ולא עוד אלא כיון שמבקש עניים לסעודה קטיגור נעשה סניגור.
כמו שמצינו במדרש תנחומא פ' האזינו, באדם עשיר אחד היה גדול בעושר ומופלג בלימוד ובחכמה והיה לו בת אחת יפת תואר צנועה וחמודה, והלך והשיא אותה ג"פ לג' בני אדם חשובים, ובכל לילה ראשונה של נשואיה למחרת היו מוצאים בעלה מת. אמרה האלמנה לא ימותו עוד ב"א עלי, אשב אלמנה ועגונה עד אשר ירחם הקב"ה עלי. וישבה ימים רבים והיה לו לאותו עשיר אח עני ביותר במדינה אחרת והיה לו עשרה בנים ובכל יום ויום היה הוא ובנו הגדול מביאים עצים מהיער ומוכרין אותן, ומזה היה פרנסת אנשי ביתו. פעם אחד לא מכרו את העצים ולא היו להם מעות לקנות להם וישבו בלילה בלי לחם. ולמחרתו, הלכו פעם שנית ליער להביא עצים ונתעלף האב וזלגו עיני הבן דמעות על גודל העניות של אביו, ותלה עינו למרום והרהר הבן בלבו, ונטל רשות מאביו והלך למדינות דודו. כשבא לבית דודו שמח עליו דודו ואשתו ובתו האלמנה, ושאל לו על אביו ואמו ועל אחיו והבנים שלו וישב עמו שבעת ימים ולאחר ז' ימים אמר הבחור לדודו שאלה אחת אני שואל מעמך אל תשיבני ריקם והשיב לו דודו שאל בני מה שתרצה. א"ל הבחור אני לא אשאל שום דבר עד שתשבע לי וכן עשה א"ל הבחור זאת השאלה אני אשאל ממך שתתן לי את בתך האלמנה לאשה, כששמע האיש בכה, א"ל אל בני כי בעו"ה כך וכך מדתה (ר"ל שימות החתן לילה הראשונה וכך הוא הסדר שלה), א"ל הבחור אעפ"כ, א"ל דודו אם על עסקי ממון אתה קופץ אל תשאנה ואני אתן לך כסף וזהב וממון הרבה כי אתה בחור נאה וחכם ובעצתי אל תסתכן. א"ל הבחור כבר נשבעת על הדבר הזה, וכיון שראה דודו העשיר כי כן הדבר נתרצה לו ובא לבתו וסיפר לה את הדברים, כששמעה האלמנה זאת התחילה לצעוק ולבכות במר נפשה ואמרה, רבון כל עולמים תהי ידך בי ואל ימות הבחור הזה. ואחר זמן קצר קידש הבחור להאלמנה וקרא אביה דודו של החתן לזקני העיר על הנשואין ועשה כילה, וכשישב החתן בתוך הכילה נזדמן לו זקן אחד והיה אליהו הנביא ז"ל, קרא אליו ואמר ליה להחתן בני, איעצך עצה נכונה ואל תט מעצתי. היום כשתשב לסעודה יבא אליך עני שאין כמוהו בכל העולם, ותיכף כשתראהו תקום ממושבך והושיבהו אצלך ותן לו לאכול ולשתות ושמש לפניו בכל כוחך ואמצך. ואח"כ הלך אליהו ז"ל מעם החתן ובלילה ראשונה של הנשואין כשהיה החתן יושב בראש הקרואים בא עני אחד ותיכף כשראה החתן את העני עמד ממקומו והושיב אותו במקום שלו ועשה לו ככל אשר צוה לו הזקן. לאחר המשתה כשרצה החתן לילך לחדר הלך העני אחריו ואמר לו, בני אני שלוחו של מקום ובאתי הנה ליטול את נפשך. אמר לו החתן תן לי זמן שנה אחת או חצי שנה, א"ל לא אעשה, א"ל החתן תן לי זמן ל' יום או ז' ימי משתה, א"ל לא אעשה כי לא אוכל לעשות לך חסד אפילו יום אחד, כי כבר הגיע קצך ושעתך. א"ל החתן תן לי רשות שאקח רשות מאשתי ומן דודי שהוא חותני, א"ל לדבר זה אשא פניך בעבור שעשית גמילות חסד עמדי ולך ובוא מהרה.
הלך החתן להחדר שהכלה יושבת שם יחידה ובוכה ומתפללת להקב"ה, וכשבא החתן להכלה וקרא הבחור אליה ובאת' לפתוח לו פתח החדר החזיקה בידו לנשק לו ואמרה אליו, למה אתה בא לבדך אלי אמר לה החתן ליקח רשות מאתך כי בא עתי וקצי לילך בדרך כל הארץ, כי המלאך המות היה אצלי והגיד לי שבא ליטול נפשי, אמרה לו לא תלך מעמדי אלא תשב פה ואני אלך להחדר שלך ואדבר עמו. הלכה ומצאה אותו אמרה לו להמלאך, האתה שליח שבאת ליטול נשמת אישי, אמר לה הן. אמרה לו הלא כתיב בתורה כי יקח איש אשה חדשה "לא יצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר שנה אחת יהיה נקי לביתו ושמח את אשתו אשר לקח". והקדוש ב"ה אמת ותורתו אמת ועכשיו אם תקח את נשמת בעלי אזי יהיה התורה ח"ו פלסתר אם תקבל את דברי מוטב, ואם לאו בא עמדי לפני ב"ד הגדול שבשמים לפני הקב"ה שמע המלאך ואמר לה בשביל שעשה בעלך עמי חסד וכבד אותי לזאת אשא פניך ואלך לפני הקב"ה ואספר את דבריך לפני הקב"ה, והלך המלאך לשאול להקב"ה וכהרף עין בא בשמחה פעם אחרת להחדר ואמר שהקב"ה ויתר להחתן את חייו בעבור הגמילות חסד שעשה עם העני. וכל הלילה הזה אבי הכלה ואמה הלכו סביבות החדר שהיו שם החתן והכלה ושמעו אותן שמחים יחד, ובבוקר נכנסו שם להחדר ראו ושמחו יחד והודיעו הדבר לכל הקהל ונתנו כלם שבח והודיה להקב"ה, עכ"ל.
וכל זה גרם החסד שעשה החתן עם העני, על כן צריך האדם להזהר לבלתי הראות פניו זועפות לעניים הבאים בתוך ביתו, ובפרט שלא לגעור בעניים שבאים לסעודת מצוה, כי כיון שבעל הבית מבייש העניים בשביל כך מתהוה רעה גדולה, לכן לא יצטער האדם אם יהיה לו איזה זהובים יותר הוצאה כי יש בזה כפרת עון. כמו שכותב הרב הגדול מהר"מ בבלי ז"ל בספר טעמי המצות, "תועלת גדול לבעלי הסעודה במה שאוכלים הקרואים עניים שהוא ממש דוגמת קרבן שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ויתן בטוב עין ואז נאמר עליו טוב עין הוא יבורך":