לא כל אדם יכול להיות מגדולי הדור בחסידות כהבעש"ט ולא במוסר כהגר"י סלנטר, ולא בקדושה כאוה"ח הק' וכיוצא.
אולם כל יהודי ולו הפשוט – יכול הוא להיות מגדולי הדור – ב"אמונה".
והסיבה לכך, כי לכל הנ"ל לא כל אדם יכול להיות גדול בהם, או מפני שלא ניחון בכישורים המתאימים לכך, וגם אם כן הרי האדם נולד רק מהם ונצרך הוא להביאם מבחוץ – יחסית – אליו, וכגון ללמוד תורה, חסידות, תפילה סיגופים, וכיוצא אלו מדרגות שנצרך האדם לקנותם "מבחוץ" ולהפנימם לתוכו.
אולם האמונה, היא ברורה לכל, והאדם נולד עמה, והיא בתוך תוכו של האדם ורק נצרך הוא להזכירה לעצמו בכל פעם לבלתי תשתכח ממנו, וככל שישנן אותה בפיו ובלבו כן יהא "גדול" בה. והזכרנו כמה פעמים דברי ה"חפץ חיים" בספרו "מחנה ישראל" פ"ג, שעיקר המודד ל"גדול" בעולם הבא הוא מי שגדול באמונה, וככל שהצליח האדם ביותר לקבל מאורעות חייו בעולם באהבה ביותר, וזאת רק מפני שאמונתו היתה מוחשית אצלו – כן תהא מדרגתו לעתיד ביותר.
ואפילו צדיק ולמדן שלא עבד בכוון זה לחדד אמונתו, יהא קטן במעלה מאיש פשוט ממנו אלא שעבד בכוון זה לחדד אצלו את האמונה ביותר.
ובדרך זו של האמונה בשינון ב' סעיפיה – הכל בהשגחה, הכל לטובה, יוכל אפילו האיש הפשוט להגיע למדריגות גדולות ולהחשב "גדול" אמיתי, ובכך אף האיש הפשוט יקיים בנפשו לא תקום, ולא תטור, לא תשנא וכו', וב' סעיפים הנ"ל שיש לשננם מצינו אצל יוסף הצדיק שהיה סמל הנקיות בהשיבו טובה תחת רעה לאחיו שמכרוהו ובגללם ישב בבור – כלוא י"ב שנים. סעיף ראשון שהיה לנגד עיניו הוא "הכל בהשגחה" – "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים", הרי אמונת ההשגחה, לומר אין לי שום חשבון עמכם, חשבוני הוא עם הקב"ה.
וסעיף ב' הוא "הכל לטובה", כמו כן היה לנגד עיניו של יוסף הצדיק: "אתם חשבתם לרעה והאלקים חשבה לטובה".
ובב' סעיפים אלו אפשר לגבור גם האיש הפשוט וגם במצבים הקשים, וזה כאמור כאשר משנן האדם עיקרי אמונה אלה ללא הפסק, ומתכונן תמיד להיות בהיכון לקראת חשש נסיון כעס אכזבה העלולה לבא עליו, הרי שזה הוא שיקבע ל"גדול" באמת לעתיד.
ובזה ניתן להסביר הגמרא: "ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה", דיתכן אף גדול בתורה למדן ופלפלן בקי וחריף, אלא שלא חידד לעצמו עיקרי האמונה כראוי, וזעפו וזעמו על מאורעותיו המאכזבים לבלתי קבלם בסבר פנים יפות, הלא בשביל כך נתבזבז שולחנו לעתיד, וכמבואר בגמרא סוטה מח: כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבוא – קטנות אמונה שהיתה בהם, ולעומתו זה הפשוט יותר – הנראה בעולם הזה כ"תחתונים" הוא שיהא לעתיד למעלה.