שרטוטי היד והפרצוף מורים המה מה מזלו של האדם, כי האדם הנולד במזל מסוים הרי שכן גזרה חכמתו ית' שיוולד במזל ההוא כי כן נצרך לפי מה שנגזר לו להיות עונשו או שכרו, וכגון אם נגזר מן השמים שיהא זה עשיר נולד הוא במזל עשיר, וכן עני או בעל יסורים נולד במזל מסוים המורה על אותו מצב.
ובמילא מה שיש לדון בזה גופא האם ניתן לשנות את הוראת המזל בו נולד האדם.
הנה מצינו בגמרא (שבת קנו ע"א) לדעת רבי חנינא יש מזל לישראל, ולדעת רבי יוחנן אין מזל לישראל כי ישראל למעלה מהמזל, וכתב רש"י ש"אין מזל לישראל": דע"י תפילה וזכות משתנה מזלו של האדם לטובה.
והאבן עזרא (שמות לג, כא,) כתב דאין מזל לישראל כל זמן שהמה שומרי תו"מ, ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל.
אוה"ח הק' כותב (דברים טו, ה) דע"י זכות גדול משתנה המזל.
וכן הוא ב"רעיא מהימנא" פרשת "פינחס" דאחר קבלת התורה אזי ע"י התורה יצאו ישראל מחובת הוראת הכוכבים והמזלות, וכן בתוי"ט סוף מסכת קידושין ובתפא"י שם. וכן הוא במהרש"א סוף קידושין, וכן כתב במאירי (בב"ק פ' ע"ב): שהתפילות והזכויות והצדקות ישנו הנגזר עליו לפי מהלכי הכוכבים לטוב, גם ממוות לחיים מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.
וכן הוא ברבנו בחיי בספר "כד הקמח" (ערך פרנסה) דאף שנאמר בגמ' (מו"ק כח) "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא" – היינו ללא תפילה, אבל ע"י תפילה אפשר לשנות.
העולה הוא, דכשהאדם מתעצם בתורה ומצוות בוודאי אין לו לחוש לשום מזל, כי אין שליטה לשום כח עליו, ומאחר שהרים עצמו מעל כוחות המזלות שהמה תחתונים בעולם העשיה והעלה עצמו להיות נחלת ה' בוודאי יתכחשו כל המזלות כנגדו.
וכמו שמצינו באברהם אבינו – צא מאצטגנינות שלך, וכן בבנימין הצדיק שהאריך ימים ואף שהגיע זמנו למות, וכן ברב הונא שבשביל שהיה מעביר על מדותיו חי עוד שנים ואף שהגיע זמנו למות. וכן בבתו של רבי עקיבא שאמרו לו החוזים שבתו תמות בליל חופתה, וניצלה בזכות הצדקה.
כך שבוודאי אם השרטוטים שבידיו מורים על מצב מסוים, ניתן לשנותם ע"י תפילה וצדקה.
ולכך עדיף שלא ישאל אדם במזלות ולא יחקור בשרטוטי ידיו ופניו להודיע לו עתידות אלא ילך בתמימות.
ובפרט שבשרטוטי הידים והפנים, מובא בספר "ים חכמה" להרה"צ רבי מורגנשטיין שליט"א שאין לנו היום הבנה פנימית בדבר, רק חיצונית שאינה נכונה ואינה מראה את האמת.
ולענין זה ששאל כבר ואמרו לו שכן מזלו הייתי אומר הלואי ויחשוש ליקח זאת למוסר, כי בעצם וכי מי בטוח אף ליום אחד בחייו, וכבר אמרו חז"ל "שוב היום שמא תמות למחר", וכן אמרו: "יזכור לו יום המיתה", הרי שאדרבא לזכור יום המיתה זו מעלה ואשרי הזוכה לה וחושש לה, ואשרי אדם מפחד תמיד, ופחד זה אין בו סכנה שכן נאמר "יראת ה' תוסף ימים".
והרי רואים אנו שכל בני העולם לא יראים מן המוות, וכדאיתא בזוה"ק: "בר נש אזיל בהאי עלמא וחשיב דדיליה הוא וישתאר בגויה לדרי דרין". תחושת האדם שיחיה לעולם, ואף אם יארע בעולם אסונות – יחשוב: יקרה זאת לאחרים ואילו הוא עצמו יצא לשלום. כך שזה שכבר שאל, במקום ליכנס לעצבות ולפחד, ינצל ידיעה זו להתעצם בתורה ומצוות ואז אין לו ממה לחוש כמבואר שישראל למעלה מהמזל, ובכך יגדל ויעלה במעלות רוחניות.
ומסיבה נוספת אין מן הראוי לעסוק כלל בחכמת היד והפרצוף, והוא לפי שזה העוסק בזה מגלה לעצמו – בכל אופן לפי דעתו – גרעונות בבני אדם, ומאי שנא כאשר הלשה"ר מגיע אליך דרך חברך מכאשר הלשה"ר מגיע אליך בדרך עצמך?! אא"כ כונתו להוכיחם ולתקנם בלבד, אולם מי ומי עושה זאת?! וא"כ דינו של זה כחוטא בשמיעת לשה"ר, ופשוט.