מסירות נפש למען קיום מצוות תפילין
לאורך כל הדורות מסופרים סיפורי מופת על יהודים שהשליכו נפשם מנגד
כדי לקיים מצוות נביא סיפור על מסירות נפש למען קיום מצוות תפילין יחי רצון שנזכה ללמוד מסיפור זה לאזור חיל ולפעול למען כשרותה של המצווה
ניצול השואה ר' מנחם בנימין פרנק' ז"ל מהעיר קאליש נפטר בפתח תקוה בשנת תשמ"ו הניח תפילין במשך כל שנות השואה מלבד יומיים. התנאים האיומים ששררו בגיטאות ובמחנה ההשמדה בוכנוואלד שבהם הוא שהה לא היה בכוחם לבטל ממנו את קיום המצווה גם הסכנות התדירות לא הרתיעו אותו והוא דבק במצווה באופן לא יאומן. ר' מנחם היה נוהג לספר בצער על שני הימים שבהם הוא לא זכה לקיים את מצוות תפילין
המקרה הראשון אירע כאשר חייל נאצי גילה אותו מוציא את התפילין ממקום סתר במחנה כדי להניחן. הגרמני התנפל עליו בחמת זעם חטף מידיו את התפילין אחז ברצועות והכה בראשו פעמים רבות עם הבית של התפילין עד שר' מנחם התעלף הנאצי שחשב שר' מנחם מת מהמכות חתך בסכין את התפילין השליך אותן ועזב את המקום. לאחר שר' מנחם התעורר מעלפונו הוא אסף את התפילין החתוכות וגנז אותן מתוך בכי רב. באותו יום הוא לא הניח תפילין
למחרת נודע לו שבאיזור אחר של המחנה מצוי יהודי שיש ברשותו תפילין. בכל יום היה ר' מנחם מטפס על גדר התיל שהפרידה בין שני איזורי המחנה מניח את התפילין וחוזר באותה דרך תוך טיפוס על הגדר. המעבר מאיזור לאיזור במחנה היה כרוך בסכנת נפשות הנאצים היו יורים במי שהבחינו בו שהוא מטפס על הגדר
המקרה השני אירע לאחר שחרור המחנה ע"י האמריקאים מרוב תשישות ישן ר' מנחם במתבן תבואה למעלה משלושים שעות היה זה היום השני במשך כל תקופת השואה שבו הוא לא הניח תפילין