אומנם מעולם לא היה מי שהוא אפיקורס באמת!
וממשיך הרב להסביר דבריו:
כל מי שפקר, ידע בפנים – בקרב לבו שמתעלם הוא מן האמת, ומה שטוען שאינו רואה ואינו שומע, היינו מכיון שאינו רוצה לראות, ואינו רוצה לשמוע.
ועוד מבאר לנו הרב מכתב מאליהו (ח"א עמ' 174):
"וזהו מהלך כל האפיקורסות – כל אדם יודע את האמת בלבבו, אלא שרצונותיו מביאים אותו לידי עבירות שאי אפשר לתרצן לעצמו, ופנימיות לבו דוחפתו ליישב את הסתירה – ע"י אפיקורסות".
כלומר, מגלה לנו הרב שאפיקורסות לעולם אין בה ממש, אלא הוא ישוב ותירוץ לסתירה המתחוללת בלב המאמין כשמעשיו סותרים את האמת שבלבבו, ומצפונו צווח על מעשיו שאינם תואמים את האמת הפנימית שבלבו, ומכאן יוצא "העגל" הזה הנקרא אפיקורסות, שהוא לעוות את השכל ולטפשה, כסגולת "השוחד" – "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".
והשווה לדברים הנ"ל המה דברי הגר"א וסרמן זצ"ל (קובץ שיעורים)
וכן עוד בספר "ברכת פרץ" להסטייפלר (פ' וארא).
וכמו כן השווה להנ"ל המה דברי רבי ירוחם ממיר זצ"ל (דעת חכמה ומוסר ח"ב מאמר כ"ט)
ועוד כיוצא בזה בדברי הגר"א קוטלר זצ"ל (משנת רבי אהרון שער ראשון מאמר א')