אדם המשמר מצוות שאדם דש בעקביו כלומר שבני אדם רגילים לזלזל בהם, זהו המובטח להבטחות התורה על שכרו גם בעוה"ז, שכן נאמר בפרשת "עקב": והיה עקב תשמעון… ושמר ה' אלקיך את הברית… וברך פרי בטנך ופרי אדמתך… והסיר ה' ממך כל חולי… ועוד ועוד, ופרשו חזל: "והי' עקב תשמעון" – אם מצוות שאדם דש בעקביו תשמעון (רש"י) והטעם הוא ע"פ המבואר ברמב"ם (הלכות תשובה פ"ט ה"א) שכל שכר המצוות בעוה"ז המבוארים בתורה אינו בתורת שכר, שהרי שכרן של מצוות אינו אלא לעוה"ב, אלא הוא הבטחה ל"שיפור תנאים", באם נשמור תורה ומצוות בדקדוק, וכלשון הרמב"ם שם: "והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים וכו"'. כדי שבשפור התנאים של שפע בעוה"ז נוכל להיות פנויים ושלוים להוסיף ולהתמיד בתורה ומצוותיה. ובכלל למי "משפרים תנאים?" הלא רק לפועל מסור נאמן וחרוץ המפיק תועלת רבה למעבידו, זהו שזכאי לשיפור תנאיו כדי שיתאפשר לו להפיק תוצאות מבורכות יותר.
וא"כ רק זה המדקדק במצוות שבני אדם דשים, זהו המורה שהנו מסור ונאמן, ולו בלבד מגיע שיפור תנאים גם בעוה"ז, משא"כ לזה העובד השטחי ללא מסירות ורק על מנת לצאת י"ח אכן שכרו לעוה"ב לא יקופח, אולם אינו זכאי לשכר גם בעוה"ז שאין שכרו אלא בבחינת "שיפור תנאים".