מה הצעד הראשון לעשותו מיד לאחר הנפילה?

פעולת התגמול הראשונה לאחר הנחתת מכת האוייב, היא התפילה. מיד לאחר המעידה והכשלון, אין להתחיל בשום פעולה אחרת, אלא רק עבודת התפילה. לגשת מיד להתחנן על נפשו בחרטה על העבר ובזעקה על העתיד לבל ימוט שוב. זו הפעולה היחידה הנדרשת לאחר מצב הירידה, ובזה כבר מקצץ אתה תיכף את כנפי האוייב אשר בא עליך כאשר ידאה הנשר. כיון שמדרך החוטא מיד לאחר שמעד מַפְנִים הוא לעצמו: הנני אבוד! בודאי הבורא כועס עלי ואין ברצונו שאפנה אליו עתה כל זמן שלא תקנתי חטאי… וכיוצא מכל מיני מחשבות יאוש, אולם בזה שאתה מיד מבצע את פעולת התפילה שהיא חיבור לבורא, הנך שובר טענה שקרית זו, וכאומר: נכשלתי, זה לא איבד לי את תקוותי! את הקשר עם בוראי לא איבדתי ולא אאבד לעולם! שוב הקשרים התחדשו! והזהר לעשות זאת בהקדם, כי כמה שיהא זה בהקדם, אזי הפער בין היאוש להתאוששות יהא קטן. ובכן, כדי שלא לתת לדמיון להתפתח אצלך שכאילו ואבדה תקוותך, עליך לקרב עצמך מיד להתאוששות ולתקווה, ובדרך זו של התפילה מיד לבורא, הרי קיצרת את הפער, כי מיד בזה שבת להתקשר עם בוראך ללא שהיות. כל פסק זמן יכול להיות רק לרועץ, כי בכך תתן אפשרות החדרת מחשבות יאוש וחולשת הדעת למוחך, והוא מה שיגרור לנפילה נוספת וכן הלאה, לכך אל תתן זמן למחשבת האוייב להשיג את מטרתו, שהוא היאוש. שוב תיכף לאלוקיך האוהבך תמיד, כי כל פסק זמן מהווה סכנה שמא תשוכנע מכח המפתה שיוכיח לך בראיות ברורות וחזקות שאבדה תקוותך ולשווא עמלך, כי זו מגמת כח הרע בהחטאתו את האדם – לא בעצם החטא מסתפק היצר, כי הלא על עצם החטא אפשר לשוב. לעסקה מוצלחת יותר מצפה היצר, והיא – להאבידך לגמרי במחשבות יאוש הטוענת שיש ליקח פסק זמן מלחזור לבורא אחר שעתה הנך מאוס ומשוקץ, וכאמור בכך הנפילות והכשלונות יתגברו, ובתפילה שהיא חיבור וקשר מבטל אתה טענה שקרית זו. וראה עוד בדומה לזה בתשובה הבאה.