"ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". לכאורה אין נוסח הפסוק מנוסח ב"דבר והיפוכו", שהרי ההיפך מ"שנאה נפשו" הנאמר אצל הרשע היה צריך להאמר אצל הצדיק "אהבה נפשו", ואילו גבי הצדיק נאמר "ה' צדיק יבחן", ומהו הדבר והיפוכו הנאמר כאן בין הצדיק לרשע?
אלא, היא גופא, תכלית האדם לעמוד במבחנים. וכמו שכתב הרמח"ל בתחילת ספרו "מסילת ישרים": "האדם נברא לעבוד ולעמוד בנסיון", דהיינו כמו שבכל לימודי האדם בחייו, קודם לומד הוא את החומר ואח"כ נבחן עליו, והעיקר הוא המבחן, שלפי תוצאות המבחן נקבע דרגת ידיעותיו של הנבחן, ואז מקבל הוא את ציוניו, וממבחן דוקא עולה אדם לדרגה ולתואר נעלה יותר.
כן הוא באמונה, אדם עובד על אמונה, אולם נצרך שלאחר מכן יִבָּחֵן. והוא הנאמר ב"מסילת ישרים" "האדם נברא לעבוד" – דהיינו לעמול ולהתכונן למבחן, "ולעמוד בנסיון" – הוא המבחן שלאחר ההשקעה. ולכך אדרבא, אדם עמל בתורה ותפילה ומשקיע עבודה לקנות אמונה, ובשביל שה' אוהבו ורואה את עמלו, "מזכהו" במבחן, כי כן המבחן הוא שיביא לקבוע את דרגתו לגבוהה יותר.
אם כן ה' צדיק "יבחן", היינו "יאהב" והוא הוא, כי מי שהקב"ה אוהבו וחפץ לגדלו – בוחנו.
ומהו המבחן האמיתי? הלא דווקא בכך כשהאדם עושה רצון קונו בתורה ותפילה, ומצידו עושה הוא נחת ליוצרו, ומאידך כשחפץ הוא דבר מה' – מבוקשו לא נעשה כרצונו, בזאת יבחן האם מבטל הוא רצונו לרצון ה', ומאמין בה' שעושה הכל לטובתו אם לאו?