אין דבר העומד בפני התשובה, ולא עוד אלא גם שהקב"ה "רוצה בתשובה", וכמו דברי התדב"א (פרק לא) שהזכרנוהו לעיל:
מעיד אני עלי שמים וארץ יותר ממה שהאשה מצפה לבעלה או לבתה שתחזור מן הדרך, כן מצפה הקב"ה לאדם שיחזור בתשובה.
הרי שלאחר החטא צריך שתהא תחושתך שהנה והקב"ה עומד מאחריך ומצפה לך מתי תחזור בתשובה, תביע חרטה, ותחשוב על גדרים וסייגים היאך מעתה שלא לחטוא יותר, ואף אם נכשלת שוב ושוב, דע כי כך צריך להיות מעשיך, עד ירא ה' וירחם.
כי גם הנפילות והמעידות הינם בהשגחה עד כמה יפול האדם ואימתי יוושע מיצרו, וכמובן שהדבר תלוי בזריזות האדם להוושע מיצרו, דהיינו ככל שיתעצם האדם בתשובה ויחליט בהחלטה נחושה על עזבונו את החטא – יותר במהרה יחלץ מיצרו, אולם כל זמן שתשובתו והחלטתו לא מספיק החלטית, נצרך שיפול שוב ושוב כדי לדעת מצבו ועמדתו על מנת שיגדור עדיין גדרים וסייגים להנצל מהחטא.
אולם בסופו של דבר "קץ שם לחושך", ובודאי אם יהיה עקשן בדעתו להיגמל מתאוה או ממידה מסוימת ויתפלל ויצעק על כך לה', ולא יפול בדעתו מחמת הנפילות והמעידות – ללא ספק שלבסוף יראה אור גדול.