דהיינו, מאחר והגויים יודעים שהכוח העליון והנכבד שבבריאה הוא האלקים. והנה האלקים ייחס וייחד לסגולתו את עם ישראל, ואותו יחשיב לעליון על כל גויי הארץ, וכנאמר: "הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים".
כי זאת מבין הגוי, שייחוד וסגולה זו שנתייחדנו ונסתגלנו מכל האומות להיות עם הנבחר, זהו אינו מתבטא בחומריות, שהרי כל יהודי ולו הפשוט ביותר אומר בתמימות ובאמיתיות בכל בוקר "שלא עשני גוי", ובאמת חפץ הוא ביהדותו ואף שהוא עני ואביון מכל גוי אחר ואף שיהיה הגוי המאשר ביותר עלי אדמות. כך שאין אמירה זו מתוך יומרנות או עקשנות אלא זו הכרה אמיתית שבאה להם מתוך "פנים אל פנים דיבר ה' עמכם".
אם כן מבינים הם שעליונות של עם ישראל הוא משהו פנימי רוחני שלא ישווה לו ערך שבעולם, כך שאצל עם ישראל נמצא הרכוש האמתי לעמת רכושו של הגוי שאינו אלא רכוש מדמה, בזה נשבתה כל גאוותם של האומות, כי כמה שיהיו מוצלחים ומתקדמים, העם היהודי בז להם ולהצלחותיהם מתוך שאין עומד כל כבודם ואוצרותיהם נגד מצווה אחת של האיש היהודי, ובעד מצווה אחת מוכן הוא לתת את כל עולמו ואף למות עליה, במילא ברור להם שביד עם זה ישנו אוצר בלום שאין להם שום השגה בו, ויקר ערך הוא יותר מכול, שנובע מכריתת ברית בין ה' לעמו – ברית שלא תופר לעולם.
הרי רואים הם בכך הפליה נוראה שהופלו המה לרעה להיחשב נחותים ופחותים שנועדו לשרת ולשמש את עם ישראל, וכנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעיה ).
היאך אם כן ישאו הגויים עליונות זו, שהיא לכאורה על לא עוול בכפם. מדוע ישתנה יחסו של האלקים לעם ישראל להנהיגם בהנהגה ניסית לעומת שאר העמים שיונהגו בהנהגה טבעית.