גדר הבטחון כפי שהעלו בספריהם ה"חזון איש" (בספר "אמונה ובטחון" פ"ב), ה"שומר אמונים", ועוד רבים, הוא לבטוח בה' שצדק משפטו וכל מעשהו עם האדם המה לטובתו ולתועלתו גם בעוה"ז וגם בעוה"ב.
דהיינו שלא כמו שחושבים אחרים שבטחון ביאורו להיות בטוח שכן יתמלא מבוקשי בדוקא כאשר בקשתי, ובאופן של סיבות אשר בקשתי דווקא, וכי האדם נדרש להיות נביא ולהיות בטוח בידיעת עתידו כאחד הנביאים?!
ועוד, וכי אנו יודעים מה באמת טוב עבורינו ומה רע, ולכך מהות הבטחון הוא שיבטח בה' שהוא היודע מה טוב לנו ושכן עושה הוא באמת רק את מה שטוב לנו, וזהו הביאור בטחון להיות בטוח שה' אוהבנו יותר מכל ואנו בידיו הנאמנות של הבורא.
ואח"כ באה סגולת הבטחון, להמשיך חסדים גלויים על הבוטח כנ"ל, להנהיגו במידת החסד ולא במידת הדין.
דהיינו הבטחון אינו מתחיל שתבטח במדת החסד דוקא שתנהגך, אלא הבטחון מתחיל בכך שתהא תמים עם ה' להצדיק דינו ומשפטו בכל אשר יעשה עמך, ולהאמין שגם אם ינהג עמך במידת הדין זוהי טובתך האמיתית.
ואח"כ מובטח זה הבוטח ההולך בדרך הנ"ל להצדיק דין שמים על כל דבר ולראותו בהשגחה פרטית – שיזכה לסגולות הבטחון, שסגולותיו להמשיך חסד על הבוטח.
ומלבד הסגולה שבדבר, כן הוא הנהגה של "מידה כנגד מידה", דהיינו כנגד שביטל האדם בטוהר מחשבתו מלהתייחס לכוחות הדין לכח מצד עצמם, וניטרלם מכח עצמם לכוחו יתברך, וביטלם לגמרי, כן יבטל ה' מעליו את כוחות הדין שלא יוכל לשלוט בו. ורק משפט ה' ישפטהו, ומשפט ה' הוא חסד גמור כמובא בזוה"ק שזוהי בקשת דוד המלך ע"ה "מלפניך משפטי יצא".