מאמרי חכמינו זכרונם לברכה מרבי שמעון בר יוחאי
שאלו תלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, מִפְּנֵי מַה לֹּא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? אָמַר לָהֶם, אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵן, וְקָבַע עָלָיו פַּרְנָסָתוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, עָמַד וְקָבַע לוֹ פַרְנָסָתוֹ בְכָל יוֹם וָיוֹם, לֹא רָאוּי לְאוֹתוֹ בֵן שֶׁיַּקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם?! וְאַף כָּךְ – יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָנִים, הָיָה דּוֹאֵג וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא לְמָחָר אֵין הַמָּן יוֹרֵד, וְנִמְצְאוּ בְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם מֵתִים בָּרָעָב. וְנִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
[סוכה מה:]
מה ע"ב אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי אֶלְעָזָר בְּנִי עִמִּי, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ עִמָּנוּ, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. (אמר) [וְאָמַר] רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָּה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, רָאִיתִי בְנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מוּעָטִים, אִם אֶלֶף הֵם, אֲנִי וּבְנֵי מֵהֶם, אִם מֵאָה הֵם, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם שְׁנַיִם הֵם, אֲנִי וּבְנֵי הֵם. וּמִי זוּטְרֵי כּוּלֵי הַאי? וְהָאָמַר (מר) [רָבָא], תַּמְנִי סְרֵי אַלְפֵי (פרסי הוו בדרא קמיה דקודשא בריך הוא). [דָּרָא הֲוָה דְּקַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא], שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל מח) "סָבִיב שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף". לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, הָא – דְּמִסְתַּכְּלֵי בְאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. וּדְמִסְתַּכְּלֵי בְאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, מִי זוּטְרֵי כּוּלֵי הַאי? (אם שנים הם אני ובני הם). וְהָאָמַר אַבַּיֵי, לָא פָּחוּת עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דְּמְקַבְּלֵי פְּנֵי שְׁכִינָה כָּל יוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ל) "אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ". ,ל"ו' בְּגִימַטְרִיָא תְּלָתִין וְשִׁיתָא הֲווּ? לָא קַשְׁיָא, הָא דְּעַיְילִי בְבַר, הָא דְּעַיְילֵי בְלָא בַר:
[סוטה לב:]
(עב) אֵלוּ נֶאֶמָרִים פֶּרֶק שְׁבִיעִי:
דף לב עב תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר, אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ, וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם. שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ – מִוִּדּוּי מַעֲשֵׂר, וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם – מִמִּקְרָא בִּכּוּרִים. וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, מִפְּנֵי מַה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁלֹֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה. לָא תֵּימָא, ,גְּנוּתוֹ', אֶלָּא אֵימָא, ,צַעֲרוֹ', כִּדְתַנְיָא, (ויקרא יג) "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" – צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים:
רבי שמעון בן יוחי אומר מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהיה לו שדה זבורית באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חטים בשנה זבלוה עדרוה השקוה וכסחוה ולא הכניסו ממנה אלא כור אחד חטים בשנה אמר להם המלך מהו זה אמרו לו אדונינו המלך אתה יודע בשדה שנתת לנו שמתחלה לא הכנסת ממנה כלום ועכשיו שזבלנוה וכיסחנוה והשקינוה מים לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד. כך עתידים ישראל לומר לפני הקב"ה רבש"ע אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו שנא' (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו:
רבי שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך שיחה אלא תחנונים לפני הקב"ה שנאמר (יונה ד) כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה. ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודבר אחד בתורה אל תשכחה ממך דע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל בריתך [ונאמן הוא בעל בריתך שישלם לך שכר פעולתך]:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: +שמואל ב' ז'+ ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. רב הונא רמי: כתיב לענותו וכתיב +דברי הימים א' י"ז ט'+ לכלותו – בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב
אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא. אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה: טריחא לי מלתא. – ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר. – אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם אמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קרא אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם – שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר – הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? – אמר להו: לכבוד שבת. – ותיסגי לך בחד? – חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. – אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! – אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך – לא מצאת בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא – הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא – הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף מה עמוד א
מרת בשלמא דרב כרבי יהודה סבירא ליה – היינו דשני בין שבת ליום טוב, אלא אי אמרת כרבי שמעון סבירא ליה – מה לי שבת ומה לי יום טוב! ורב כרבי יהודה סבירא ליה? והא בעו מיניה דרב: מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא? ואמר להו: שפיר דמי. – שעת הדחק שאני. דהא אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב: הכי הלכתא? – אמר להו: כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלח עמוד ב
תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר +עמוס ח+ הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב +עמוס ח+ ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' – זו הלכה, דבר ה' – זה הקץ, דבר ה' – זו נבואה. ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' – אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין. אם טהורה היא ואם טמאה היא? בהדיא כתיב ביה: +ויקרא יא+ מכל האכל אשר יאכל! – אלא: לידע אם ראשונה היא ואם שניה היא. ואין מבין. – הא נמי מתניתין היא, כדתנן: השרץ שנמצא בתנור – הפת שבתוכו שניה, שהתנור תחילה. – מסתפקא להו הא דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה, ותיהוי פת ראשונה! – אמר ליה: לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה. דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס – תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האכל אשר יאכל, אוכלין – מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס. תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר +דברים לא+ כי לא תשכח מפי זרעו. אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו – שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד: