סיבת יאושך הוא מפני שאינך רואה את הנקודות הטובות והמוצלחות שבך, וכמו כן בענין זה גופא שהנך נכשל בו, תתבונן הלא בעבר היית נכשל ונכשל ללא נצחונות, ומדוע אם כן תתעלם זה עתה מתקופות שהנך מנצח.
אין שום איסור להתעודד מההצלחות ומהסיעתא דשמיא שרואים לפעמים, הגם שעדיין נכשלים ולא נגמלנו מהחטא לגמרי.
וסיפר לי תלמיד חכם חשוב מגדולי המשגיחים בירושלים, שפעם בא אחד לסטייפלר זצוק"ל, ואמר לו רבנו: אני נכשל הרבה, שאלהו הרב האם גם לפעמים אתה מנצח? ענהו אותו אחד: אבל אני נכשל הרבה, שאלהו הרב שוב: אבל לפעמים אתה כן מנצח? ענה לו שוב אותו אחד, רבי אולם הכשלונות רבים המה, חזר הרב בשלישית ושאלהו, ובכל זאת תענה לי לפעמים אתה כן מנצח? או אז הבין התלמיד את שאלת הרב, וענהו: אמת לפעמים אני מנצח.
אמר לו הסטייפלר, אם כן לך בכחך זה, לך בנצחונות אלו המועטים, מהם תתעודד ותשאב כח להאמין שבסופו של דבר תנצח.
כי זה יש לדעת דהעיקר לא להפסיק מלהתפלל לבכות ולבקש מה' שיצילנו מהחטא, האסון הגדול הוא כאשר האדם מתפשר עם השטן ומשלים עם מצבו ונואש מלהלחם.
כל זמן שהאדם נלחם, אין משנה כמה פעמים הוא נופל, ללא ספק שבסופו של דבר ירחמו עליו מן השמים וינצח את יצרו לגמרי, זהו מובטח ללא ספק כלל, ורק בתנאי שלא יתייאש מלהתפלל ומללחום.