כח הרצון מאמר ב
אין דבר העומד בפני כח הרצון
הנהגתו של יעקב אבינו ב"יחוד הלב" מעידה, כאמור, על הכוחות הגנוזים באדם. מטבע ברייתו יש לו לאדם כוחות טמירים, עצומים וכבירים, הטמונים אי שם בתוך תוכו, ואשר אפילו אינו יודע על קיומם. שכן אין אדם בחייו הרגילים מנצל אלא רק אחוז זעיר מכל הכח האדיר האצור והטמון בו, כידוע. זאת משום עצלותו הטבעית של האדם מלהתאמץ. וכן ממה שמדמה לעצמו בטעות כי זהו גבול כוחו ויכולתו.
אימתי בכל זאת מתגלים כוחותיו הטמירים של האדם? כאשר ישנה סיבה מיוחדת המעוררת בקרבו תשוקה עזה והחלטה נחושה לאמץ את כל כוחותיו למען המטרה המסויימת שניצבת לפניו. הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, בשיחתו על הכוחות האדירים הטמונים באדם, (שיחות מוסר תשלא – מאמר ה') מביא דוגמה לכך משעת שריפה רח"ל. אשר כדי להציל עצמו או אחרים מן השריפה, מסוגל האדם לעשות לבדו מה שמצריך בדרך כלל עשרה בני אדם לעשותו. "ההכרח והרגשת הצורך הגדול נותנים לאדם תנופת כח אדירה, הרבה למעלה מכחו הרגיל" אומר רבי חיים.
[ואגב, זכור סיפור שהתפרסם בארה"ב לפני שנים רבות, באדם ששכב מתחת למכוניתו כדי לתקנה, והרכב היה מורם ותלוי באויר ע"י תומך. והנה מחמת תקלה כל שהיא נפל הרב על האיש. בדיוק באותו רגע הביט ילדו הקטן כבן תשע וראה את המתרחש. הילד שנסער כולו למראה עיניו, רץ כחץ מקשת אל המכונית, אימץ את כוחו והרים אותה מעט תוך כדי זעקה לעזרה, ובכך ניצלו חיי אביו.
המעשה עורר בציבור רעש גדול: הכיצד ילד בן תשע יכול להגביה ולא במעט, רכב כבד? רבים ניסו את הילד לאחר מכן האם יוכל להרים דברים כבדים, אך כמובן לא עלתה בידו, שכן כוחו היה רגיל כשאר הילדים בני גילו. והדבר נשאר כחידה סתומה שגם הילד עצמו לא יכל לתת לו הסבר. ואמנם, אם אכן כך היה המעשה, אין לו כל הסבר זולת אותו יסוד בכוחות האדם שהזכיר רבי חיים בשיחתו ש"ההכרח והרגת הצורך הגדול נותנים לאדם תנופת כח אדירה, הרבה למעלה מכוחו הרגיל". וגם ילד במיצוי מקסימלי של כוחותיו, יכול לגבור על כל רגיל טבעי של כל אדם, וכדוגמא שהביא רבי חיים, מאדם הבורח מן השריפה].
מסירות נפש להצלת הילדים
מסופר על הגאון רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל: כאשר פרצה פעם שריפה גדולה בוולוז'ין, נעשה הוא ראש הישיבה, לראש הכבאים והמצילים. בהוכיחו רעננות וזריזות מאין כמותה. משימתו היתה לרוץ מרחוב לרחוב ולבקש את הילדים התועים שאבדו להוריהם בבהלה הגדולה.
כשהיה מוצא ילדים הרכיב אותם על כתפיו, אחד מימינו ואחד משמאלו ושלישי בזרועותיו, ואחריו רץ ילד רביעי. אחרי שחילק אותם לבעלים, אבא ואמא, רץ שוב לבקש ולחפש. באמצע פעולת הכיבוי נעלם רבי חיים והכל חרדו לשלומו. התחילו לחפש אחריו. לפתע ראוהו מבקיע לעצמו דרך בין הלהבות ושני ילדים פעוטים בזרועותיו. לאזניו הגיע קול בכיים שעלו מבית בוער. סיכן, אפוא, את חייו להצילם וקפץ לתוך האש… (מרביצי תו"מ)
מסירות נפש להצלת העיר
בעירו של הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל, בריינסק ארע אסון: אחד החיילים הגרמנים האחרונים שהתכונו לצאת מן העיר נהרג מכדור תועה. תלו החיילים את האחריות ביהודים והחליטו לנקום בהם את נקמת חברם.
בפאתי בריינסק נצבה בקתה, מעון למשפחה יהודית. מיד הציתוה הגרמנים באש על יושביה. אחר כך הקיפ א תהעיר מארבע רוחותיה והציתו אש גדולה, בעוד הם מעכבים את התושבים מלכבות את האש. כל מי שינסה לכבות יהיה צפוי למטר כדורים.
שם רבי שמעון שקאפ נפשו בכפו, ורץ חשוף למטר הירי אל מפקדת הצבא והפציר בם שיחוסו על העיר החפה מפשע. הם קדמו את פניו בחרופים והתקלסו בו. אך רבי שמעון לא נרתע ומעד בתוקף על דרישתו, עד שלבסף ריכך את לב המפקד, והשיג ממנו רישיון לכבות את האש.
כאשר היה הרישיון בידו חזר בריצה העירה כשפניו מועדות לעבר בארות המים. הכדורים נורו מכל עבר, ואילו הוא ניגש אל החיילים שפקחו על הבארות לבל יהין איש לכבות את הדלקה, הוא הציג בפניהם את הרישיון שקיבל מאת מפקדם, והתחיל במו ידיו לשאוב מים.
כאשר ראו יהודי העיר מבעד חרכי החלונות שרבם שוב מים לעיני החיילים, הבינו שנתנה לו הרשות. ומיד הצטרפו אליו כולם, והחלו לדלות ולהתיז לכל עבר.
כשהציעו לרבי שמעון כי יפוש קמעה, לא אבה לשמוע, הוא המשיך להתרוצץ במהירות הבזק ממקום למקום כשהוא מפקח על פעולות הכיבוי. עד אשר היה נדמה כאילו הוא מופיע בבת אחת בכל פינות העיר. כך נצלה העיר מסכנה נוספת שעמדה לכלותה. (עפ"י "ספר היובל")