כבר חקר בזה הרב "מכתב מאליהו" (ח"א עמ' 35 פ"ד), והסיק שם שלא כמו שההמון מבין שהנתינה היא תולדה של האהבה, אלא להיפך, האהבה היא תולדה של הנתינה, ואדם אוהב למי שהוא נותן, ולכן בן שהוא מושקע ביותר, שהשקיעו ונתנו בו יותר הוא אהוב יותר, ועיי"ש שהוכיח זאת.
ועוד שם, עצה לאהבת רעים, היא בדרך הנתינה, להיות נותן טובה וחסד לכל רֵעַ ובכך יהיו הכל לא רק אוהביו אלא בעיקר גם אהוביו, כי הנתינה גוררת ומולידה את האהבה.
ועוד שם, שכל סוד אהבת הזוג זה לזה ושלום ביתם תלוי במידת הנתינה, ככל שיתמידו במידת הנתינה להשביע נחת זה לזה תתמיד האהבה ביניהם, וכשיחליטו או כשיחליט אחד מהם להיות דורש ונוטל ולא נותן – תופסק האהבה והשלום.
ומכאן למדנו, שהוא הדרך להגדיל את אהבת ה', והוא בכך שהאדם משקיע כביכול עבור בוראו, ומתאמץ בתורה ומצוות במסירות נפש, גודל הנתינה כביכול מצדו תפתח אצלו את האהבה להקב"ה ביותר כידוע מכל צדיקי עולם, שככל שעבדו וטרחו יותר בגופם וממונם לבוראם, כן ביותר נקשרה אהבתו יתברך באהבתם.