אמיתות התורה
התורה נמסרה בגלוי לעיני מליוני בני אדם
מבואר בהרחבה ע"י החפץ חיים ז"ל (מספר "נדחי ישראל"):
והנה לא באתי להתווכח עם האנשים הפושעים האלה שהם חטאין בנפשותם ופורקין מעליהם עול מלכות שמים בזדון ליבם, ורק באתי לעורר קצת אנשים התמימים שמתפתין אחרי דבריהן מפני שלא התבוננו בשרשי אמיתת תורתנו הקדושה, ואען ואומר התבוננו אחי עד כמה גדלה טעותן של אלה האנשים הפוקרין דנחשבין כמי שבא להכחיש את אור היום הנגלה לעין כל מי שיש לו עיניים לראות [לבד העורים שאין להם עינים] דהנה תורתנו הקדושה לא נתנה בסתר וכדכתיב: "לא מראש בסתר דברתי", והכונה: תורתנו הקדושה לא נתנה הקב"ה בסתר שיוכל מי לטעון ולהסתפק באמתתה ח"ו, אלא נתנה בגלוי ובפרסום גדול לעיני ששים רבוא אנשים שהיו כולם במעמד הקדוש והנורא וקבלו אותם כולה עליהם בלב שלם וענו בקול אחד: "כל אשר דבר ה' נעשה" [וכמו שנבאר לקמן בהרחבה]. ומן הדור ההוא והלאה נשמור ונעשה כל חוקותיה ומשפטיה אצל כל כלל ישראל אף אחת מהן לא נעדרה. ואף בכל עת הגלות הארוך והמר לא נחסר ולא נשתנה שום מצוה ממצוות התורה בכל מקומות פזורינו בקצות תבל, ולא בא שום התרשלות אצל כלל ישראל אף באחת מהן ואף דברים שהוצרכו להשיגן מקצה העולם השני כמו אתרוג ולולב לא נחסר משיראל בשום פעם ובשום מקום.
וכל מצוה ומצוה ממצוות התורה נלמד ונשנה בכל דור ודור מן זמן נתינתה עד היום אצל אלפים ורבבות מישראל בכל פרטיהן ודקדוקיהן בעיון גדול ונורא. [אין תיבה ואות בתורתנו הקדושה אשר לא עמלו עליה כמה אלפים ורבבות מישראל מדורות הראשונים וגם האחרונים להבינם על בורים וכולם מצאו בה חכמה ודעת כל אחד לפי שכלו ותבונתו. ואף על פי כן לא הגיעו להשיגם עד תכליתם ונשאר שם עוד צפונת נפלאות. וכמו שהתפלל דוד ואמר: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"]. ולא לבד עקרי התורה אלא גם הסיגים והתקנות שתקנו חכמים ונביאים בדורות הראשונים כמו ערובין ונטילת ידים ונר חנוכה ודיני המוקצה וכיוצא בזה נתבאר ונתפרש בפרטיהן וחלוקיהן מחכמי הש"ס ורבותינו הבאים אחריהן, ונשמרין ונעשין אצל כל גלות ישראל ולא בא שום התרשלות בשום דבר קל אצל כלל ישראל בכל הגלות הארוך הזה.
וזה לאות על אמתתה ונצחיותה שנתנה אמת מהקב"ה שהוא חי וקיים לעד ודבריו גם כן חיים וקיימים לנצח. יבואו נא הבנים המכחשים האלה ויבטלו מכלל ישראל מצוה אחת קלה, הישמעו להם?! יבואו נא הבנים האלה וישאלו לאבותיהם איך התאכזרו לכרות בשר ערלתם ולשפוך דמם כשהיו בני שמונה ימים ועשו אותו יום משתה ושמחה ולא חמלו על בניהם יחידיהם עוללי טיפוחים שבשארי זמנים לא עשו אכזריות כזאת ח"ו בכל כסף שבעולם לחתוך בעצמם בשר בניהם. או ישאלו אותם על שארי מצוות התורה שנהגו אותם שנוגע להפסד ממון ועינוי הגוף, כמו מאכלות אסורת ויום הכיפורים ושמירת שבת ומועדות ושביתת חמץ וכיוצא בזה.
ועוד יתבוננו על כמה אלפים ורבבות מישראל שמסרו נפשם להריגה ולשרפה וכן נפש בניהם בשביל קיום התורה, הן בזמן הבית והן בכל זמן הגלות וסבלו יסורים קשים ומרים אשר תצלנה אזנים משמוע. ומי הביאם לכל זה אם לא האמונה החזקה והברורה שקבלו מאבותיהם ואבותיהם מאבותיהם עד דור הראשון שראו בעיניהם הניסים והנפלאות אשר עשה להם הקב"ה בעת שהוציאם ממצרים ובמדבר הגדול והנורא, מקום נחש שרף ועקרב,, שהוליכם שם ארבעים שנה בעמוד ענן ההולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם, והמטיר להם לחם מן השמים [בכל יום כדי מדתו וביום הששי בכפלים וביום השבת לא ירד המן כלל. ככה התנהג לא שבוע אחד ולא שבועיים כי אם כל הארבעים שנה עת היותם במדבר], ומים מצור החלמיש. ולא נחסר מהם דבר.
וכן מבליעת קרח ודתן ואבירם ושארי ניסים ונפלאות שנעשו להם אז, כמו שנאמר בפרשת ואתחנן ופרשת עקב. וכן ענין המעמד הגדול והנורא בשעת קבלת התורה שעמד וששים רבוא אנשים [לבד מנשים ובנים פחות מעשרים וזקנים מבני ששים ומעלה], וראו כולם בעיניהם המראה הגדול והנורא הקולות והלפידים וההר עשן וקול אלהים מדבר אליהם מלהבות אש עד שכמעט נפשם יצאה בדברו, [והחיה אותם בטל של תחיה כדאיתא בשבת פרק רבי עקיבא], וכן שמעו את דבר ה' אל משה קול רם: 'משה משה, לך אמר להם', ועל ידי זה באמת נקבע בלבם אמונתם בה' ובתורתו ובנבואת משה רבם. וכמו שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע הם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם".
האמצעים לזיכרון מעמד הר סיני ויציאת מצרים
וכתב הרמב"ם באגרתו, שהבטיח הקב"ה ונכנס בערבות, שכל מי שהוא מזרע ישראל יאמינו במשה ותורתו הם ובניהם ובני בניהם עד עולם וככה נתחזקה אמונתם עד שקרבו אל משה לומר: 'קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו. ולמען לא ישכח המעמד הנורא מדור אחרון, לא סמך הקב"ה על אהבת האבות לבנים שבודאי יספרו דור אחר דור עזוז ה' ונפלאותיו למען לזכותם בשרשי האמונה שהיא עקר הצלחתם בחיי הנצח, אלא צוה והזהיר מאד לזכור זאת בכל יום ולהודיע לבנינו ולבני בנינו כדכתיב: "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והדעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב".
וכן צוה והזהיר לזכר יציאת מצרים תמיד וכל הניסים שעשה ה' לעינינו כדכתיב בפרשיות "דברים" ואתחנן" ובכמה מקומת בתורה. ולתכלית זה צוה לנו כמה מצוות מיוחדות שעקרן לזכירת יציאת מצרים וכל הנסים שנעשו לנו אז למען לא יסור הזכר ממנו לעולם מצוות ביעור חמץ ואכילת מצה וישיבת סוכה ועשית מועדות ותפילין על היד והזרוע וקדושת הבכור וגם שבת שהיא לאות על חידוש העולם ויציאת מצרים. ומרוב תמידותן ופרסומן אי אפשר בשום אופן שישכח מישראל יציאת מצרים וכל יסודי תורתנו הקדושה.
וכן כתב הרמב"ן בפרשת בא, וזה לשונו: האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא והתורה כולה ובעבור שהקב"ה לא יעשה נסים בכל דור לעיני כל רשע ופוקר וכופר, ציוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ושנעתיק הדברים לבנינו ובנינו לבניהם עד דור אחרון, והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו כבאמת באותות ובמפותים, על ידינו ובין עינינו וכמו שכתוב: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וגו' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים", וכן לכתוב אותו על מזוזות הבתים והשערים ושנזכיר זה בפינו בבוקר ובערב וכן כיוצא בזה, הרבה מצוות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה וגם האמין בכל פינות התורה עכ"ל.
ולא לבד זכירת דור המדבר יחזק אמונתנו כי גם בכמה דורות אחריהם בימי השופטים ובימי שאול ודוד ושלמה ראו ישראל כמה פעמים את השגחת כבוד ה' בעולם וכן בימי חזקיהו ראו כל איש ישראל בלילה את ישועת ה' ששלח מלאך והכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש בלילה אחד כששכבו כלם סביבות ירושלים ועוד הרבה ניסים ונפלאות שנעשו עמהם ככתוב בדברי הנביאים, וכן בימי מרדכי ואסתר וכן בבית שני בימי חשמונאים ובכלל כן בזמן הבית הלא נגלה לעין כל תמיד כבוד ה' השוכן בתוכם שבאחת עשרה אמה ממקום כניסת העזרה ולפנים לצד המזבח שהיו מותרין ישראליים לעמוד שם עמדו כל הקהל בזמן הרגל שהיה מספרם אלפים ורבבות שהיה צריך לרוחב עמידתן כמה מילים ועמידתן היה צפופין ובעת השתחויה נעשה רווח שהיו משתחוים רוחים.
וכן אש השמים שהיה על המזבח תמיד ועל ידי זה הי נשרף כל הקורבנות כולם שעלו עליו בזמן קצר מאד כמו בזמן הרגל שהיו מקריבים קורבנות מרבים מאד מעולת ראיה שהיו מחויבין להביא כל אחד וכן משלמי שמחה ומנדרים ונדבות ושאר קורבנות שנתחיבו בכל השנה והניחום עד שעת הרגל כדכתיב בפרשת ראה: "ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם" וגו', וכן כל עשרה נסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש לעיני הכל.
ומפני אמתת כל אלה שראו אבותינו הכל עין בעין היתה התורה אצלם חיי נפשם ובחרו לנפשם למות בשמחה מלעבור על אחת מאזהרותיה בזדון מפני חמת המציק.
ובעת שבאו העובדי גלולים למקדש ה' והיו הכהנים עומדין בעבודתן והיו הורגין אותם בחרבות וחניתות – והם לא פסקו מעבודת התמיד: זה נכרת ראשו ובא כהן השני וקיבל המזרק מידו תכף וכן הרבה זה אחר זה עד שהעלו הכל על המזבח כדין וגמרו עבודת אלוהים ואחר כך כשהציתו האויבים אש בבית קדש הקודשים הפילו את עצמם שמונים אלף כהנים פרחי כהונה לתוך האש לישרף יחד עם בית אלוהים [כדאיתא במדרש] והעלה נפשם בלהב האש השמימה. וכן כמה אלפים ורבבות מסרו אז נפשם בשביל דת אל כידוע ומפורסם בכל ספרי דברי הימים, וכן מסרו נפשם על קידוש השם בכל דור ודור. עכ"ל.
וראיתי בספר "מעמד הר סיני", שהביא מהחתם סופר (חלק יורה דעה ת' שנ"ו) וזה לשונו: נראה לי כשגעון מי שיאמר שבאחד מהדורות קם אחד והמציא להניח תפילין, ויצא בקרן אחד על מצחו והטעה העולם לומר זהו טוטפות האמור בקרא, הלא ירגמוהו העם ויאמרו זה לא שמענו ולא ראיתי מאבותינו מיום עמדנו על הר סיני, ועמנו משה רבנו ע"ה ואחריו יהושע בן נון וזקנים ונביאים מי ימלא לבו לחדש דבר, וכן בענין סוכה וד' מינים וכל מעשה קרבנות, מ יכול לשנות הדבר הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים אם לא כך ראינו בעינינו ממשה רבנו ע"ה ותלמידיו עד היום הזה עכ"ל.
ועוד שם מהספר "בני יששכר" וזה לשונו: אך תשכיל ותדע דמי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני ובתורת ה' חפצו בהויות אביי ורבא, אין לו צורך לעסוק בחקירות במציאות ה' יתברך. כי על ידי התורה נתאמת הדבר בלב הוגיה מבלי ספק, וזה שכתב החסדי מהר"י יעב"ץ. שעיניו ראו בשעת גזרת שמד אותן החוקרים אשר עמדו על האמנוה במחקר, המירו כבודם בלא יועיל ביום זעם; ואותם אשר הספיק להם אמונת התורה. אפילו הנשים וקלי הדעת קדשו השם הנכבד והנורא. כי הדבר שהושג על פי השכל יש לו סוף מה שאין כן האמונה האין סוף ברוך הוא. אין לאמונה זו סוף, והאמונה הזאת באה לנו מירושת אבותינו וממעמד הנכבד אשר השם יתברך סתיר ניצוצי אורה בתורה הקדשוה היא היא הנאצלת ממנו, והשכל המתבונן בתורה הנה שם הוא המלך הכבוד, ואפילו בפשטי התורה בהלכותיה: שור, בור, מבעה, הבער, הנה שם המלך מסתתר בלבושיו. ויקבע האמונה בלב איש הישראלי כיתד בל תמט לעולם ועד.
ולפי זה הוא הנאמר בפסוק: "תורת ה' תמימה". כל התורה הוי' בשם יתברך "משיבת נפש". תשיב כל נפשות ישראל העוסקים בה לאמונת השם יתברך מבלי ספק,
וזהו הנאמר: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", הינו: כל מה שהראת בהר במעמד הנכבד ההוא לדעת כל ימי עולם, כי ה' הוא האלקים. כי על ידי הראיה הזאת תדעו כל ימות עולם האמונה האמיתית מבלי מחקר, וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל: "הלואי אותי עזבו". שלא היו מתעסקים במחקר לדעת אותי "ותורתי שמרו". שאז 'המאור שבה היה מחזירן למוטב'. כי המאור שבתורה הוא דבר אלוקינו ניצוץ אורה מיוצר בראשית, והוא כאילו עין בעין נראה ה' אלקינו. כי באמת בעסק האדם בתורה נעם ה' אלקינו עלינו מניצוצי אורותיו בתוך אותיות התורה. עכ"ל ספר בני יששכר (מאמר חדש סיון מאמר ה' מעלת התורה).
ודע, דאף על פי שבארנו סדר נחלת האמונה מאברהם אבינו, וקראנוהו ראש המאמינים, וראה בסדר הדורות, (ואגב עצה טובה לאמונה שראיתי שהועילה, לעין בספר סדר הדורות וכיוצא, ויראה שלשלת הדורות מאדם הראשון, וכן בספר שם גדולים להחיד"א)
שאברהם ראה את נח, והיתה חפיפה של חמשים ושמונה שנים, שחי נח בדור אברהם (כך חשב בספר "קיצור סדר הדורות"), ובודאי סיפר לו מענין המבול, וכל נסי ה' איתו בתיבה, וכן נח ראה את שת בן אדם הראשון, ובוודאי סיפר לו מענייני בראית העולם, כך שאברהם חשוב דור שלישי לבריאה, והוא עצמו קבל יסודות אמיתיים ומובהקים, אלא שנקרא ראש למאמינים, להיותו הראשון שפרסם אלוקותו יתברך בעולם, וכמו שכתוב: "ואת הנפש אשר עשו בחרן", וכמו שהארכתי בהקדמה.