הסגולות ותועלתם
כלל גדול הוא שאף על פי שעוסק אדם בסגולה תמיד יהיו עיניו ולבו אל ה' וידע נאמנה "כי סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה" (משלי כ"א ל"א), ואין עוד מלבדו מלהושיע אם ברב או במעט, והכל בהשגחתו יתברך, אלא שבעולם הזה, עולם המעשה והחומר, גזרה חכמתו יתברך שלפעמים יומשכו ההשפעות על ידי מעשה מסוים וכל מעשיו הם דבר השתדלות.
(לבד מסגולות שהם עצמם מעשה תורה ומצוה ותפלה שאז יש במעשהו את מעשה המצוה וכו' בפני עצמה).
ועוד צריך לדעת ולזכור כי הסגולות כולם ודאי ופשוט בלא ספק כלל ועיקר שאין מוכרח וודאי שיפעלו ויעשו ויקבעו לאשר הם מסוגלים, ורק הוא דבר מקרב מסייע ומיוחד וחביב להעשות על פיהם אשר יסוגלו לו, והוא דרך אפשר שמא ואולי.
והלא דברים קל וחומר הם ומה תפלה שהיא מן הדברים העומדים ברומו של עולם (ברכות ו' עיי"ש) אין מובטח בודאי שתיענה בקשתו כאשר יתפלל ויבקש ואין הוא ודאי שיעשה לו רצונו, סגולה לא כל שכן, שאינו מוכרח שתפעל כאשר מסגולת, ולא ח"ו שאין התפילה מועלת, אלא ודאי כל תפלה מקובלת, והיא מועלת ופועלת מאד מאד, ומה שלעתים אינו רואה שנעשה מבוקשו וחושב שאינה מועלת לו, זהו רק לפי קוצר ראות עיניו אבל בודאי תועיל לו, או לזרעו, או בדבר אחר, או לעתיד לבוא, לבד ממה שמועלת מצד עצמה, שהיא מצוה ועבודת השם.
וזהו כלל גדול ועצום בעבודת האדם את בוראו ובהיותו בעולמו כי כל מעשיו הם "השתדלות" שענינה התאמצות, ואפילו בעסק התורה שהיא כנגד כולם, תמיד לשון הרשב"י בזוהר הוא "מאן דאשתדל באורייתא". כמו שאמרו במסכת אבות "ולא עליך המלאכה לגמור".
ולה' נתכנו עלילות והוא יודע תעלומות וקורא הדורות מראש ועד אחרית. ובפרט שהרבה פעמים ימצא כי טובה שיחשוב האדם היא לו לרעה, ורעה שיחשוב האדם, אלהים חשבה לטובה.
לכך גם במעשה סגולה יעשה הכל רק בהשתדלות וישליך על ה' יהבו ויבטח בו והוא יעשה לו הטוב.
וכן מצינו במסכת פסחים (ח' ע"א) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני שהוא צדיק גמור ופירשו התוס' שהוא מפני שנותן הצדקה גם אם לא תעשה שאלתו.
יש להתחזק באמונה בנוסף למעשה הסגולה
והנה רבים אומרים מי יראנו טוב, אבל אין לנו אלא דרך אמונה ותפילה, אבל עם המעשים והסגולות אין לנו חלק ונחלה, וזה אינו כן, שהרי כמו שלא יעלה על הדעת שישים האדם רק אמונתו בה' ויתפלל אליו ואז יעזרהו ה' ששדהו יחרש ויזרע ויקצר וכו' בלא שיעשה שום מעשה, או שיאמין האדם ויתפלל ולא יצטרך האדם לאכילה ושתיה ולשינה וכיוצא.
וכן בעת אשר יש לאדם משאלה, או חלילה שהוא בעת צרה, וצריך לישועה ודאי שראש וסוף ותוך תמיד יהיה בתפילה ובאמונה אל ה'. אלא שלפעמים זהו רצון ה' שישתדל האדם במעשה. כן לפעמים יש שההשתדלות והמעשה יהיו בדרך של סגולה שאדם פועל את פעולתו ומצפה ומקוה אל ה' שחפצו יצליח בידו.
והנה הדברים מפורשים הם בספרי בפרשת ראה על הפסוק "וברכך ה' אלהיך", שאמרו שם, יכול גם אם יהיה בטל, לכך נאמר "בכל אשר תעשה" שכשאר תעשה מעשה אז יברכך ה'.
וכתב על זה השל"ה הקדוש (שער האותיות אות א'):
שיבטח כי העסק שעוסק בו הוא הסיבה ששולח לו השי"ת דוכי יעשה ה' ארובות בשמים להוריד לו שק מלא מעות, רק השי"ת מזמין ברצונו הטוב עם הטבע.
וכן תמצא אצל אבותינו הקדושים שהרבה פעמים היו צריכים גם למעשה, כמו יעקב אבינו ע"ה שהכין עצמו למלחמה עם עשו, הן ע"י תפילה והן ע"י דורון ומעשה וכו' (כמו שהביא רש"י בפרשת וישלח ל"ב ט') ואפילו משה רבנו ע"ה כשעשה אותות ומופתים וניסים היה נצרך למעשה כגון המטה וכהנה רבות, וכן תמצא אצל אלישע שהחיה לבן השונמית שעמד בתפילה וגם עשה מעשה בשומו פיו אל פיו וכו'.
ועי' מה שכתב רבינו בחיי בפרשת נח (ז, ט"ו) בענין ציווי ה' לנח לעשות תיבה, וביאר שם שהרי כל ענין התיבה היה נס גדול בלי ספק עיי"ש, והקשה אם כן כלל למה ציווה ה' לעשות תיבה ולא עשה להם נס להצילם מבלי תיבה, וכתב ליישב.
"כי דרך התורה לצוות על האדם שיעשה בכל יכלתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהם ישלים הנס, ועל דרך זה תמצא בכל הניסים בתורה אם תסתכל בהם, כי אע"פ שהם מפורסמים יש בהם טבע במקצת.
וכן תבין ממה שלפעמים צריך האדם לרפואות והגם שיש בעלי מדרגה שלהם רק "אני ה' רופאך" ראינו בני עליה והם מועטים, ועיין במה שכתב הט"ז (יו"ד סימן של"ו ס"ק א') וזה לשונו: "שירדה התורה לסוף דעתו של אדם שלא יהיה זכאי כל כך שתבוא רפאותו ע"י נס". וודאי שהסגולות עדיפים לעניין זה מרפואות בשר ודם כיון שאינם התעסקות בטבע גמור ועל ידם יכיר יותר בהשגחת ה', כמו שביארנו לעיל.
ובעניין מידת הבטחון וההתעסקות ברפואות ובסגולות כתב הרשב"א (תשובה תי"ג) וזה לשונו:
שמותר להתעסק ברפואות ובלבד שיהיה לבו לשמים וידע שאמיתת הרפואה ממנו וידרשנו, ולא שיכוין שהכל תלוי בסם הפלוני וברפואת האיש הרופא, והוא אמרו באסא (דברי הימים-ב טז, יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים. ומי שהשיגו החולי אינו סומך על הנס שלא לשאול ברופאים ולהתעסק בדברים המועילים בין בדברים הטבעיים בין בסגולות, והוא אמרו (שמות כא, יט) ורפא ירפא. ואמרו ז"ל (ב"ק פה, א) מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, ואמרם נתנה רשות לומר שאין זה הפך מה שהזהירה התורה בהשגחה, ובגדר זה נכנסו כל דרכי הרפואות, אפילו מה שמועיל בסגולה מן הסגולות בין בעצמים בין בדיבורים עכ"ל.
וזה ודאי שפעמים רבות לא יצטרך אדם לעשות מעשה, שהרי גם לתפילה על דבר מסוים בפרט, לא יצטרך אם יהיה צדיק ושלם, שהרי כל לא יבוא לעת צרה. ופעמים שיתפלל האדם ויהיה בכלל מי שנאמר בו "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע", או שיתפלל ויאמין ואז יענה ולא יצטרך למעשה ההשתדלות כלל.
רק שלפעמים, לפי המקום האדם והזמן, צריך למעשה ההשתדלות, כמו שכתבנו.
והרמ"א בספרו תורת העולה (ח"ג פרק ע') כתב בענין מה שאמר רבי שמעון בן יוחאי במסכת בבא בתרא (ט"ז ע"ב) שאבן (מרגלית) טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא וכו' וזה לשונו:
שמצד הנבואה בא לו וזה הוא ענין המרגלית שהיתה תלויה בצוארו, והמרגלית הוא דבר סגולי הנקרא אבן סגולה כמו שנאמר בישראל בשעת מתן תורה "ואתם תהיו לי סגולה", והוא דבר הנעלם טעמו אף כי פעולתו וסגולתו נראה, וכן הוא ענין הנבואה בישראל שאף הוא דבר סגולי, ובאו בנבואה מקצת דברים שאין להם טעם והם בסגולה.
ובתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (תשובה רפ"ו) כתב בענין מה שיש תמהים איך ישתנה פתרון החלום על פי פתרון הפה, כמש"א במסכת ברכות (נ"ו ע"א) וכתב על זה.
שזו שאלת פילוסופים שתולין הכל בטבע חק, אך לפי הנראה מן הכתוב והסכמת חכמי התורה אינו כך אלא יש בכל או סגולות או דברים נעלמים, לא נתבאר לנו עתה סיבתם וכו', וגם חכמי הפילוספיא אינם יכולים ליתן טעם לסגולות הנגלות בעשבים ובאבנים וכו'.
עוד הביא שם מספר הברית (מאמר ה' סוף פרק ב') וזה לשונו: כי יש לקצת מצוותיה של תורה פירות בעולם הזה, והפירות חלוקים זה מזה, כי יש לזה שכר אריכות ימים ולזה עשר וכבוד ולזה זכר פרי הבטן. וכן מצינו שמצוה הזאת, הכנסת אורחים, שהפרי שלה והשכר בעולם הזה הם הבנים, שכל הזהיר בה זוכה לבנים, שכן מצינו באברהם כי מתחלה היה עץ יבש בלא בנים, ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב לעץ, זכה לבנים. ולכך נראה לו הקדוש ברוך הוא במקום אלוני ממרא, ושם בשרו לו המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן, עכ"ל. ועי' מה שכתב רבי חייים ויטאל בשער הפסוקים (פרשת כי תצא סימן כ"ד) כי לכל מצווה ומצווה יש סגולה פרטית.
ומעלת הסגולות בדברי חז"ל, עיין מה שכתב בספר חרדים (פרק ע"ג) וזה לשונו:
וכן שמענו כמה מיני חולאים שנמצא להם רפואות בעולם בדמים קלים בדרך סגולה, ועל דרך זה יש לנו לבקש בשדה אשר ברכו ה', הוא הגמרא, מיני סגולות ורפואות קלות, לרפאות חולי הנפש החלושים, שאין בהם כח לסבול הרפואות הקשות".
ונעתיק מה שהביא בספר סגולות ישראל (מערכת ד' אות יז'):
ממורינו הרב הצדיק מוהר"ר רבי פנחס מקאריץ זללה"ה במעשה שאירע באדם אחד שהיה דם יוצא מחוטמו בלי הפסק, ונתרבה החולי רח"ל עד שהרופאים נלאו לבקש רפואות לזה, ונתיאשו ממנו. והיה החולה מצווה מחמת מיתה וכל בני ביתו בוכים, ונזדמן אדם וראה את הצרה הגדולה כי החולה נוטה למות וילך במהירות אל בית היין, ולקח מידה יין טוב וחזק וצוה אל החולה לשתותו בלי הפסק ותיכף בשתותו היין נתרפא ונפסק הדם, וישתוממו הרופאים והללו את ה' אשר ברא בעולם מיני סגולות ורפואות. וכשהרצו הדברים לפני הרב הנ"ל, הראה איך שרפואה זו נרמזה בתורה הקדושה בפסוק "ודם ענבים סותה" ש"סותה" מלשון אסוותא. ואמר הרב הנ"ל שבתורה נרמז כל מיני רפואות וסגולות שבעולם, למען ילמדו בני אדם דעת ומוסר לבקש מהשם יתברך רפואות.
ועוד על מציאות הסגולות בדברי חז"ל וחשיבותן, עיין מה שכתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד וזה לשונו:
"ומן התימה על האנשים שמחפשים סגולות שיולדו להם בנים ומוצאין על הסגולות כמה רובלי כסף ויש שמוצאים למאות ולאלפים כל אחד לפי עושרו יותר טוב שיעשו סגולה הנמצאת בדברי חז"ל, היינו שיתעסקו תמיד במצות הצדקה וכו', או שיעשו גמילות חסדים".
ועיין בספר עין יעקב במסכת ברכות בסוף פרק הרואה שכתב בסוף דבריו בעניין החלומות ומה שאמרו בגמרא עליהם וזה לשונו:
לכן האריכו בגמרא במאמרים רבים הרואה כך וכך יקדים ויאמר כך וכך לקבוע בנפשותינו שיש סגולה נפלאה בפסוקי תורת ה' תמימה.
ויתכן לומר שכאשר עושה אדם סגולה ומכון בה לה' יתברך, ששם מבטחו בה' באמת ובתמים, אף אם מעשה הסגולה היה טעות, מכל מקום מפני אמונתו התמימה בה' וכוונתו הטהורה להשתדלות יעזור לו הקב"ה שבמעשה פורתא ימלא משאלתו לטובה.
סגולות נפלאות לכל הישועות לפי סדר א- ב [הרשמו כחברים וצפו להנאתכם]