כל אדם יכול להזדכך ולהשיג גילויים באחדותו יתברך ולהגיע לדרגות גבוהות, והוא באם יקבל יסוריו על פי ג' תנאים המבוארים בדברי הרב מכתב מאליהו ח"ג עמוד :240-247
הנה, כדי שיוכל האדם לבוא ע"י היסורים לידי אחיזה בחכמה העליונה הנסתרת שהיא השגת גילויי אחדות הנהגתו ית' השלמה – שהכל בא רק ממקור החסד – צריך שיקויימו שלושת התנאים דלהלן:
א. שיאמין האדם שהשגחתו הפרטית ממש בכל; שאין שום מעשה, והכנה למעשה והכנה דהכנה וכו', שאינם נגזרים מהשמים, כאמרם ז"ל אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה (חולין ז:).
ב. שיתברר לו שמשפטו ית' אמת לאמיתה עד הנקודה הדקה שבדקה, הכל ממש כפי מה שמגיע לאדם עפ"י הדין המדוקדק והמוחלט.
ג. השגת "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד": שיאמין בלבבו שכל מעשי השי"ת עמו הם טוב ממש – תכליתם וכוונתם רק טובה לאדם, אף שאינו משיג תמיד מהו הטוב הטמון בהם. אמנם כבר ביארנו ששלימות השגה זאת היא למעלה מבחינת העוה"ז, כמו שאז"ל בפסחים (נ.) שבעוה"ז צריכים לברך על הרעה "ברוך דיין האמת", כי כאן עדיין מרגיש האדם שהכאבים והיסורים רעים עבורו, ושיא השגתו הוא להצדיק עליו את הדין, ורק לעתיד לבוא נוכל לברך גם על הרעות "ברוך הטוב והמטיב" בהשיגנו את פנימיות כוונת הנהגתו ית' ואחדותה, ובראותנו כיצד היה הכל אך לטובה.
אך אם האדם איננו יכול להשיג עתה את החכמה העליונה – להבין מה שיתגלה בסוף, שהכל הוא רק חסדיו יתב' – יכול הוא לקבל אחיזה בה על ידי דבקותו בחכמה העליונה. הנה עצם ההשגה שכל הנעשה עמו הוא אך לטובה, בין אם יבחין בטובה ההיא או לא, הינה בחינת יראת שמים שענינה התבטלות למה שלמעלה מהשגתו. כתיב (תהלים קי"א) "ראשית חכמה יראת ה"' – היראה היא "ראשית חכמה" בהיותה הפתח והראשית לדבקות בחכמה העליונה. לכן ההתבטלות שבקבלת יסורים באהבה – ההכרה שהכל ודאי לטוב – נותנת לו דבקות ואחיזת-מה באור החכמה העליונה הטמונה בהנהגת השי"ת עמו.