המחיר
הסיבה העיקרית לתפוצה הנרחבת של תפילין ומזוזות פשוטות היא מחירן הנמוך יחסית. אנשים שאין להם תודעת כשרות או שאינם מבחינים בין הסוגים השונים בוחרים בזול יותר
ה"ערוך השולחן " בס' ל"ז ס"ק ב' [מגדולי הפוסקים בדור לפני השואה] כותב
"צריך כל איש מישראל להיזהר במצווה הגדולה הלזו ושיהדר אחר סופר ירא אלקים ותפילין נאים ומהודרים. ויזכור שלא בכל יום ובכל שנה קונים מזוזה ותפילין. ההשקעה היא. לשנים רבות ואיך יקמץ הכסף המעט. על המצווה הגדולה שמיועדת לשנים רבות "
נקודות חשיבה
לנוכח העובדה שכמעט כל הפרשיות והמזוזות הפשוטות אינן כשרות. או כשירות בדיעבד. ראינו לנכון לציין מספר נקודות חשיבה
הורים רבים קונים לבניהם לקראת ה"בר מצוה" תפילין פשוטות וזולות. לעומת זאת בדרך כלל ההוצאות למסיבת בר המצוה ויתר ההוצאות הנלוות הינן גבוהות האם דוקא קניית תפילין שניתן לזכות באמצעותן לחיי נצח היא המקום לחסוך בהוצאות. למחרת מסיבת ה"בר מצוה" כמעט ולא נשאר מאומה מלבד זוג התפילין המלווה את הנער שנים ארוכות. ההשקעה בקנית תפילין הינה השקעה לטווח ארוך גם כאשר קונים תפילין יקרות מורה התחשיב שעבור כל יום שלמו פרוטות ספורות בלבד. ראויה היא מצוות תפילין שישקיעו למענה מספר פרוטות בכל יום
המחיר אותו משלמים עבור תפילין כשרות הינו בדרך כלל ריאלי ומוצדק. זמן רב מוקדש ללימוד המקצוע הן מבחינה טכנית והן מבחינה הלכתית.עד שמגיעים לשלב הכתיבה ולעשיית הבתים הכשרים .
מאידך אם המחיר הוא זול מאד. ובמקרה שהתפילין אינן מסובסדות וכדו' הדבר חייב לעורר את השאלה אם אין המחיר הזעום מורה על רמת כשרות ירודה מאד
מצב דומה קיים גם במזוזות
אנשים מוציאים סכומים גבוהים לריהוט הבית ולעיצובו ראויה היא המזוזה המזכה את בני הבית שהיא קבועה בו בסגולות ובזכויות מיוחדות שגם עבורה ישקיעו סכום מסוים זכותה של המצווה וסגולותיה הינן יקרות וערכן לא יסולא בפז
תפילתנו לה' שדברינו יעוררו את הציבור לא לרכוש תפילין ומזוזות ופשוטות וזולות. ולאנשים שהן נמצאות ברשותם להחליפן בכשרות כדי לקיים מצווה כהלכתה
ראוי שכל אחד יעורר את ידידיו וקרוביו לא לרכוש תשמישי קדושה מסוג זה. כאשר לא תהיה דרישה מצד הציבור למוצרים אלו הם יעלמו אט אט ויפנו את מקומם בעזרת ה' לתפילין ולמזוזות כשרות
מסירות נפש למען קיום מצוות תפילין
לאורך כל הדורות מסופרים סיפורי מופת על יהודים שהשליכו נפשם מנגד כדי לקיים מצוות נביא סיפור על מסירות נפש למען קיום מצוות תפילין יחי רצון שנזכה ללמוד מסיפור זה לאזור חיל ולפעול למען כשרותה של המצווה
ניצול השואה ר' מנחם בנימין פרנק' ז"ל מהעיר קאליש נפטר בפתח תקוה בשנת תשמ"ו הניח תפילין במשך כל שנות השואה מלבד יומיים. התנאים האיומים ששררו בגיטאות ובמחנה ההשמדה בוכנוואלד שבהם הוא שהה לא היה בכוחם לבטל ממנו את קיום המצווה גם הסכנות התדירות לא הרתיעו אותו והוא דבק במצווה באופן לא יאומן. ר' מנחם היה נוהג לספר בצער על שני הימים שבהם הוא לא זכה לקיים את מצוות תפילין
המקרה הראשון אירע כאשר חייל נאצי גילה אותו מוציא את התפילין ממקום סתר במחנה כדי להניחן. הגרמני התנפל עליו בחמת זעם חטף מידיו את התפילין אחז ברצועות והכה בראשו פעמים רבות עם הבית של התפילין עד שר' מנחם התעלף הנאצי שחשב שר' מנחם מת מהמכות חתך בסכין את התפילין השליך אותן ועזב את המקום. לאחר שר' מנחם התעורר מעלפונו הוא אסף את התפילין החתוכות וגנז אותן מתוך בכי רב. באותו יום הוא לא הניח תפילין
למחרת נודע לו שבאיזור אחר של המחנה מצוי יהודי שיש ברשותו תפילין. בכל יום היה ר' מנחם מטפס על גדר התיל שהפרידה בין שני איזורי המחנה מניח את התפילין וחוזר באותה דרך תוך טיפוס על הגדר. המעבר מאיזור לאיזור במחנה היה כרוך בסכנת נפשות הנאצים היו יורים במי שהבחינו בו שהוא מטפס על הגדר
המקרה השני אירע לאחר שחרור המחנה ע"י האמריקאים מרוב תשישות ישן ר' מנחם במתבן תבואה למעלה משלושים שעות היה זה היום השני במשך כל תקופת השואה שבו הוא לא הניח תפילין