הכנסת אורחים בכל מחיר מאמר ב'
"נקבל בלבנו לארח גנבים גם להבא"…
אחד הגנבים שהיו כלואים באגף האסירים הפליליים בירושלים, ריצה עונו ושוחרר לעת ערב. מאחר והתגורר הרחק מירושלים ולא היתה לו פרוטה בכיסו, סר לבית של הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, אותו הכיר מביקוריו בבית הכלא, כדי לקבל ממנו דמי כיס…
קבלוהו רבי אריה וזוגתו כאורח נכבד… העניקו לו סכום מסוים, אך הוסיפו ואמרו לו כי לא יתירו לו לנסוע קודם שיסעד ליבו.
ה"אורח" הרגיש בטוב, ובתום הארוחה אמר לו רבי אריה: "מודה אני לך על שבקרתנו, שעל ידך נזדמן לי במפתיע לקיים שתי מצות: "הכנסת אורחים ו"גמילות חסדים", אך במטותא ממך, השעה מאוחרת ולמה תטרח לנסוע בשעות הלילה? הכבד והשאר עמנו הלילה". הציעו לו מטה והתברכו בו.
באשמורת הבוקר, מתעורר רבי אריה משנתו כדי להכין עצמו לילך לתפילת "ותיקין", והנה מתברר לו שאותו "אורח" גנב את גביע היין ופמוטי הכסף ונסתלק לו…
עורר רבי אריה את רעייתו, שח לה אותו מעשה ואמר: "אני מוחל לו לאותו גנב במחילה גמורה כדי שלא ייענש בגללי. ואף הוסיף ואמר לרעייתו: "הבה ונבטיח האחד לשני ונקבל בלבנו, שמקרה מצער זה לא ימנע בעדנו מלארח גנבים בביתנו גם להבא…" (איש צדיק היה)
קבלת אורחים בשמחה ובספר פנים יפות
שנינו באבות (פ"א-ט"ו): "והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות". וכתב התפארת ישראל שזהו הגמילות חסד הראשון שיש לעשות לאורח, ועל ידי זה תתגבר האהבה בין אדם לחברו.
ובספר פלא יועץ מביא, שיותר חשוב ומקובל בעיני אלוקים ואדם, פת חרבה בסבר פנים יפות, ממאכילו פטמות בפנים זעופות… ואפילו אם יש כעס וצער בלבו, יסירם מלבו ואל יראה בפני האורח אלא פנים שוחקות, לבל יחשוב האורח שבשבילו פניו רעים.
גם הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל כתב בספרו (תוכחת חיים ק"א): "לא ישתף את אורחיו בצערו, ולא יתנה בפיהם את דאגתו ויסוריו. כך למדנו מאברהם אבינו, למרות שהיה חולה וכואב בשלישי למילתו, עם כל זה לא הזכיר להם דבר וחצי דבר מצערו, אלא קבלם בשמחה".
וממילא נוכל אף זאת ללמוד מאברהם אבינו, עד כמה ראוי להתאמץ במצות "הכנסת אורחים" אף שקשה ולא נוח לו, ואף שפטור מדינא, בכל זאת יקבל אורחים בכל עת. כדמצינו אצל אברהם אבינו שהתאמץ לתור אחר האורחים ביום השלישי למילתו וכחום היום. ושכר ההתאמצות בחסד גדול במיוחד, כמו שמצינו בחז"ל (סנהדרין ע) שאמרו על הפסוק "ויקח שם ויפת" (פרק ט-כג): לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית.
"מצטער אינו פטור מהכנסת אורחים"
מעשה באורח שנקלע אל ביתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל בחג הסוכות. ביקש רבי חיים עוזר לכבדו בסעודה, ואולם התנצל לפניו: "ירד מר לאכול בסוכתי אשר בחצר, בעוד אני נאלץ להשאר בבית, בהיות חולה המצטער, ופטור מן הסוכה". עשה האורח כדבריו. בני הבית ערכו לפניו סעודה שלמה.
לפתע הבחין האורח ברבי חיים עוזר שטרח וירד לכבודו מן הקומה השניה אל הסוכה. השתומם האיש. אך רבי חיים עוזר הצטדק על פי דרכו: "עלה בלבו שהמצטער פטור רק ממצות סוכה ולא מהכנסת אורחים, שהרי קיימה אברהם אבינו דוקא בהיותו חולה וכואב, אין מן הראוי שאורחי יהא יושב בסוכה לבדו, ואני בפנים הבית". (מרביצי תורה ומוסר)
"כמה טוב שבאתם היום…"
על הרב מפוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל מסופר: פעם הגיעו אלו אורחים שהזמינם לסעוד על שולחנו. ואולם בהכנסתם לביתו, הוברר לה לפתע, כי למעשה הם אורחים בלתי צפויים, מאחר שחל אצלם שיבוש בתאריך הביקור ו… הקדימו לבוא ביום אחד.
הצטערו האנשים מאוד, והתנצלו מתוך מבוכה. אך הרב כהנמן הפיג חיש מהם את צערם, באמרו: "רבותיו, אין לכם בכלל מושג, מה נפלא הדבר שאתם הפתעם אותנו, ולא הגעתם במועד המתוכנן… כי לקבל אורחים לאחר הכנות, מה רבותא בכך? להכנסת אורחים יש ערך אם אין מתכוננים לה. רק במצב כזה ניתן לאדם להוכיח אם ראוי הוא להקרא מכניס אורחים"…
הפטיר הרב כהנמן בהתלהבות: "אין לכם מושג, כמה טוב הדבר שהגעתם כעת, כי הנה נתנה לנו ההזדמנות לעמוד במבחן". (הרב מפוניבז')
גדולה מנוחת העייף
כתב בספר מנורת המאור: יקבל את אורחיו בסבר פנים יפות. וישים מיד לפניהם לחם לאכול. כי אולי העני רעב ומתבייש לשאול. על כן צריך ליתן לו מיד לחמו ומימיו בפנים מאירות. וצריך שיתן לו מיד אוכל לפי הרגלו. וכשהאורחים לנים אצלו ישכיבם במיטב מיטותיו כפי הראוי להם. כי גדולה מנוחת העייף בהיותו שוכב בטוב. ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב, מן המאכילו ומשקהו!
בספר כד הקמח הובא רמז לכך, ממה שאמרה האשה השונמית: "נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושולחן" (מלכים ב פרק ד-י). מדוע הקדימה מיטה לשולחן? כי הבינה שהבא מן הדרך מעדיף מנוחה מאשר אכילה.
דמות מופת ל"הכנסת אורחים"
מסופר על האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם זצ"ל משינובה, שהיה מכניס לביתו חולים ועניים שאחרים לא רצו להכניסם, ובכך שמש כאיש מופת למצות הכנסת אורחים.
פעם כאשר נכנסו חסידים לחדרו, הבחינו כי מישהו מתנועע במטתו של האדמו"ר מתחת לשמיכה. הם נדהמו והתפלאו מי זה יכול להיות שם. נגשו לראות והנה נגלה לעיניהם איש חולה, מוכה שחין וצרעת מכף רגל ועד ראש. הם הכירו את האיש שהיה מסתובב בעיר ואיש לא אבה להכניסו לביתו בגלל פצעיו, עד שבא אל בית האדמו"ר. וצוה לגבאי שלו להכניס את המסכן, לרחוץ אותו ולהשכיבו במטתו, כי לא היה מקום אחר. (מגדולי החסידות)
הכנסת אורח, ואפילו שיכור…
השעה מאוחרת, אחרי חצות הליל. יושב רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל בחדרו, שקוע בתלמודו. ואור קלוש של מנורה רעועה מאיר את הספר שלפניו.
לפתע נשמעים דפיקות רמות בדלת. איכר, שיכור כלוט, עומד בחוץ ומנחית מהלומות על הדלת.
קר לי, ובמטה חמה חשקה נפשי" – זועק הלה.
"היאך מעז השיכור. מה לו ולביתי?" מהרהר רבי משה לייב ומיד אומר לעצמו: "ולמעשה, מה לו לזה בעולמו של הקדוש ברוך הוא? ואם הבורא מתרצה לו, מדוע אסרב אני"?
קם רבי משה לייב ופתח את הדלת, הכניסו לביתו והציע לו מיטה חמה. (חסידים מספרים)
כללי הכנסת אורחים הנלמדים מאברהם
כללים נוספים ישנם במצוות הכנסת אורחים, אותם ניתן ללמוד מהפסוקים כפי שמציין החפץ חיים (בספרו אהבת חסד חג-פ"ב):
א. יש לתור אחר האורחים ולקבלם בחיבה יתירה.
ב. לא די לכבד האורחים באכילה ושתיה, אלא צריך להכין להם מים לנקותם מאבק הדרך.
ג. קודם שסועדים לבם, ראוי להכין להם מקום שינפשו מטורח הדרך כמו שאמר אברהם "השענו תחת העץ".
ד. יגיש לאורחים מהמאכלים הטובים והמשובחים ביותר, וכמו שהכין אברהם שלש לשונות בחרדל (ב"מ פו:).
ה. להכין לאורחים בזריזות [ככתוב: "וימהר אברהם… ויאמר מהרי… ואל הבקר רץ אברהם"…] וכתב הספורנו לקמן (פרק כ"ד): "כי המהירות בעבודת המשרת יורה על היות הנעבד נחשב אצלו".
ו. ישרת את האורחים בכבודו ובעצמו ולא על ידי שליח [כי על ידי זה מראה לאורח שמחשיבו]. ואמרו חז"ל: כל מה שעשה אברהם למלאכים בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו. (ב"מ פו:).
ז. יזהר ללוות את האורחים כשיוצאים מביתו [ככתוב "ואברהם הולך עמם לשלחם". ובזה נותן להם הרגשה כי טוב לו בחברתם].
ח.
ומשמו של הגאון הצדיק רבי ישראל סלנטר זצ"ל מובא כלל נוסף בהכנסת אורחים הנלמד מאברהם אבינו: עד שתהיה הסעודה מוכנה, יש להגיש לאורחים כיבוד קל [ככתוב: "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" ורק לאחר מכן "ואל הבקר רץ אברהם"], זאת כדי שלא ירעבו בנתיים.