א. הנפילות – תמונת מצב
לא בכל מה שהאדם נגוע ולקוי – בו הוא מתנסה, אולם בכל אשר מתנסה האדם בוודאי שבו הוא נגוע ולקוי.
האדם יכול לחיות בטעות לו היתה הסיעתא דשמיא מלוה אותו מיד מהחלטה הראשונה ואילך, או אז היה נדמה לו כי מלאך וקדוש הוא ולפחות בעל תשובה גמור הוא, שהנה בין יום נהפך והיה לאיש אחר.
מה יְּלַמֵּד את האדם להכיר את עצמו, שכל כוחו ומעמדו רק מכח הסיעתא דשמיא המלוה אותו, ואילו הוא עדיין שקוע ברע, אלא שמקויים בו: "אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", הלא רק בכך שמדי פעם כשיתרשל מעבודתו מגדריו סייגיו שקבל על עצמו – יפול שוב, ואז יבין שבעצם הרע עדיין מקנן בקרבו, ורק בכך שירבה בגדרים וסייגים תורה ותפילה ינצח.
ב. הוכחת כנות.
במה יוודע כי חרטתו חרטה אמיתית, הלא רק בכך שלא ילאה מהדחיות והנפילות ויקום בכל פעם מחדש, רק בכך תווכח אמיתות חרטתו שהנה מתחרט הוא מעומק נפשו על עברו, והעובדא שאינו מוותר בשום אופן על החלטתו לשוב, וכמה שנזרק הוא ונדחה מנסה בכל אופן מחדש לקום.
ונסביר זאת בדרך משל, הנה כל בני העולם חפצם להיות עשירים, אלא שרוב רובם לא ימסרו נפשם בשביל כך, וכשיווכחו שהדבר כרוך בנסיעות ימים, ועזיבת המשפחה וסכנת הדרכים יחדלו מלנסות, אולם זה החפץ בעושר בכל לבו ונפשו, ימסור הכל ולא ירתע מפני כל סכנה שהיא, ובלבד שישיג העושר.
כן הוא במתנסה במהלך הנפילות והקימות, בכך נבחן הוא האם נשבר הוא ומגיע לפשרה, באומרו: הנה די לי במעט אשר אוכל ותו לא, או האם חזק הוא לבלתי הירתע מפני כל נפילות ודחיות, ויעמוד על משמרתו להתחדש בכל פעם בעצות חדשות ובתחכומים שונים והעיקר שלא להתפשר מהחלטתו, כי יְקָרָה לו מאד החלטתו להתקרב לה', וחרטתו חרטה עמוקה למאד שבשום אופן אינו רוצה לחזור לסורו ואפילו לא לחצאין, וגם אם כרוך עמל זה בהרבה אכזבות – על משמרתו יעמוד להשיג קרבת ה'.
ג. התחדשות.
תועלת נוספת ישנה בנפילות והקימות, שהאדם יוצא מהסטנדרט ומהשגרה, שהוא ענין "מצות אנשים מלומדה", הנפילות מאלצות להתחדש מחדש, עם גדרים וסייגים מחודשים, ועבודתו את ה' יוצאת מהגרוע ביותר שהוא ההרגל.
ד. להתלמד להכנעה
ידיעה יסודית חידש לנו החובות הלבבות בשער התשובה פ"ח וזה לשונו:
"פעמים שתזיק הצדקות לצדיק יותר ממה שתזיק החובה לבעל תשובה, ופעמים שתועיל החובה לבעל תשובה יותר ממה שתועיל הצדקות לצדיק, והוא באם הצדיק מתגאה ודבק בחנופה ובשקר".
ומעתה נישא קל וחומר.
אם לצדיק שלא חטא, ונקי הוא במעשים ובמחשבות, הגאוה והחנופה מזיקים לו יותר מהבעל תשובה, עד כי שווה לו כביכול להקב"ה להפילו בחטא על מנת להביאו להכנעה, על אחת כמה וכמה הבעל תשובה שחטא שבודאי שהגאוה תשפילנו למאד ותמאיסנו מבוראו.
ולכך להציל הבעל תשובה מהגאוה, מפילו הקב"ה מידי פעם, להזכירו מעמדו האמיתי, והיאך עדיין הרע בקרבו, אלא שהקב"ה מסייעו ועוזרו, ובכן כשרואה הבורא בחכמתו חשש לזה הבעל תשובה שיאבד את מקומו אזי כדי שלא תזוח ותגיס דעתו עליו נצרך הוא שיפול. ומכאן אתה למד שהענו והשפל ברך, הרבה גדול סיכויו שיפחתו מעידותיו.
לסיכום:
עלינו ללמוד היטב להיות מלומדי מלחמה, כיצד לתפוש בקשת ובחרב עד טיפת דם האחרונה, ולהדוף את האוייב, גם כשהינו מנפנף בחרבו במחשבה לתת את מכת החיסול – מכת היאוש ההרסנית, ועם דבריהם של רבותינו נקום על עומדנו, נילחמה בעד אלוקינו ובעד תורתנו, ובכך ננציח את נשמותינו לחיי עד במחיצתן של כל גיבורי הרוח של עמנו שעברו את מלחמתם בנצחון ולשלום, כי זאת בחר וברר האלקים לנו לעובדו בתקופת עקבתא דמשיחא, עבודה מתוך חוסר סיפוק דוקא, מתוך עגמת נפש דוקא, לקום ולעובדו בכל לבבנו עם המעט שנשאר בנו – כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני.
ובזאת ניבחן!
בזאת ניבחן אם כנים אנחנו ונאמנים לבוראנו בכל מצב.
ואם מאבותינו ביקשו לעמוד בגוון מבחן זה מעט, עלינו הוטל לעמוד בגוון מבחן זה הרבה, ועלינו לראות במבחן זה כעיקר ונסיון דורנו, צו השעה, לקום בשארית הכח ולעשות את מה שנשאר לעשות, ובזאת צדיקים וחסידים אנחנו, כי את המוטל עלינו עשינו.
ואפשר לומר שזה החלק שהיה חסר מכל עבודת הדורות הקודמים, דהיינו, סוג עבודה שכזו דוקא מתוך מעידות וחלישות הדעת, וכדי להשלים ולהכין את העולם לקראת תיקונו במלכות שדי, נדרש מגוון כל אופני העבודה לעבוד את ה', וחלק זה עדיין לא הושלם מכל הדורות שקדמונו, והושלם הוא בדורנו "דור התמורות", דור שעליו נגזר עבודה מפרכת שכזו לצורך תיקונו, מה שלא היה מגיע לדורות הקודמים גוון עבודה מפרכת שכזו. כך שבעצם נצחוננו בסוג עבודה מפרכת שכזו, משלמת את החסר ממגוון עבודות ה' למיניהם שעבדוהו בכל הדורות, והוא הגוון האחרון הסוגר את כל מגווני העבודה, מה שגורם להכשיר בשלימות את ההכנה לקראת עולם הנצח.
אכן, שלבי עליות וירידות היו גם בדורות עברו, אולם ראו בבואם ליטהר את הסיעתא דשמיא שהתבטאה בנצחונות מבורכים, השגות מענגות בתורה ועבודה, ואילו אנו אין מתבטאות ההצלחות בהשגות ומדריגות כמאז, כך שעצם ההמשכיות ללא שבירה היא הנצחון בימינו, ולא תמיד נצחון מסוג זה מספק את הלוחם שברצונו לראות תוצאות משמעותיות, מאשר לראות ששב הוא על מלחמתו חוזר חלילה מבלי רגשות ועריבות מתמדת אלא לפרקים, ועל חלישות דעת זו חייבים אנו להיות מלומדי מלחמה בנאמנותנו לבורא להמשיך ולעובדו בכל מצב.
וראה עוד תשובה הבאה.