הבלגה בשעת כעס סגולה לישועה
גבורתה של אשה צדקת
המעשה שלפנינו ארע לפני כתשעים שנה. עקרת בית, אשת חבר, מתחה שני חבלים ארוכים על שתי קורות לאורך החצר. ועליהם תלתה כביסה. בימים ההם היה יום מיוחד בשבוע שהיה נקרא "יום כביסה", והיתה עבודה זו כרוכה במאמץ מפרץ של שעות רבות. ובן, סוף סוף אחרי עבודה קשה זו תלתה האשה את כל הכביסה השבועית על חבלים אלו בחצר הבית.
לפתע חלפה השכנה מלמטה, שלא היתה מרוצה מכך שהכביסה תלויה בחצרה. היה נראה לה, משום מה, שהכביסה התלויה מפריעה לה בדרך הילוכה. תקף אותה יצרה ואחזה בולמוס של כעס. היא הזדרזה לביתה שלפה מספריים וגזרה את שני החבלים מלאי הכביסה. כל הכביסה הנקיה, אחר עמל מפרך, נפלה על אדמה החצר ונתלכלכה.
באותו רגע חפצה האישה ההמומה לצעוק מרה על הרשעות שראו עיניה, אך תיכף ומיד התגברה ועצרה את עצמה, חסמה את פיה ממריבה ולשון הרע והצדיקה עליה את הדין. היא אספה את כל הכביסה וכבסה הכל פעם שניה. הלכה וכתתה רגליה לשכונה הסמוכה לתלות את הכביסה.
בערב, כאשר שב בעלה מבית המדרש רצתה לספר לבעלה את אשר ארע כדי להשיח דאגתה מלבה. אך גם כעת התגברה על עצמה והבליגה, ולא ספרה על כך לבעלה דבר.
לפתע דופקת השכנה ההיא בדלת ומבקשת סליחה בקול מר על אשר עשתה כשהיא מוסיפה: "כבר קבלתי את ענשי, בני הקטן החל קודש באופן פתאומי מחום גבוה אנא סלחי לי על פשעי". האישה הצדקנית נענתה לה ואמרה שהיא מוחלת לה בלב שלם ואף אחלה רפואה שלימה לילד החולה.
האישה הצדקנית שהיתה חשוכת בנים הרבה שנים, זכתה להיפקד לשנה הבאה בבן, שכיום הוא תלמיד חכם מופלג, הגר בירושלים. ומפורסם כאחד מגדולי הפוסקים שליט"א בעולם כולו. (לשכנו תדרשו – ח"א)