הגמרא אומרת (סנהדרים מו ע"ב) שההספד הוא משום "יקרא דשכבי", כלומר כבוד המתים, מוכיח מכאן ה"מכתב מאליהו" (שם) שהנפטר נהנה מהכבוד שעושים לו גם לאחר פטירתו.
ועוד ידוע שנפשו של המת אף נוקמת לזמן מרובה ממי שהרע לה, וכדוגמת נבות היזרעאלי שנקם מאחאב על שגזל ממנו את כרמו והרגו, ולאחר מותו של נבות היתה רוחו מחזרת לפתות את אחאב ולהפילו במלחמה. וכן ידוע שהנושא אלמנה, רודפתו נפש בעלה הנפטר ועלולה להזיקו, ולכן יש לעשות פעולה מסוימת שתיקנו המקובלים קודם שישא אדם אלמנה.