עניות הוא עונש המתקן את החטא באופן הכי יעיל והכי מזורז. שכן איתא (בשמו"ר לא, יא,): "כל היסורים בכף מאזנים אחת והעניות בכף שניה מכרעת את כולם", ועו"ש: "כל היסורים שבעולם ולא העניות".
ונאמר בפסוק: (צפניה ג, יב) "והשארתי בקרבך עם עני ודל", אם כן אלו המצוינים שהצטיינו להשאר בעת קץ יסתמנו בגזירת העניות.
וראיתי בדברי החיד"א שכותב באחד המקומות (ואכת"י), שהטעם שיתייסרו ישראל ביותר בעקבות משיחא, הוא על מנת להכניעם, והוא התנאי לזכות בגאולה, לבוא בכניעה ובאמונת התלות שלנו בו יתברך בהרגשה אמיתית שאין לנו משלנו כלום, שזו בעצם מהות הדעת שתתגלה לעתיד, וההכנה לזכיה זו שנזכה בה לעתיד שהוא הדעת השלם היא עתה בגלות, וביותר בדרך העוני, כי בעניות בנקל קונה האדם דעת זו שאין לו משלו כלום, וכולו תלוי בבורא.