בחרו עמוד
דע, בחז"ל איתא "עבירה גוררת עבירה", ומובא בנפש החיים שער א' פ"ו בהגה, דבעשות האדם מצוה נמשך עליו אור גדול חופף עליו המושכו לעשות עוד מצוה, וכמו כן בעשות האדם עבירה נמשך עליו רוח מצד הטומאה המושכתו לעשות עוד עבירה.

לכך יש לשב בתשובה בכלל או לשב ממדה או תאוה מסוימת – לדעת, דמאחר ונוצרו הרבה רשמים מחטאתיו בעבר, והמה רודפים אחר האדם להחטיאו, לכך זהו ענין של זמן עד שיגמל האדם מחטאו לגמרי, כך שאמנם בלתי נמנע שבבת אחת יפסיק האדם מלחטוא בפרט בחטאים שנפשו של אדם מחמדתן, וכמו בחטא יצרא דעריות שנפש האדם מושכתו ביותר, אומנם זירוז ההצלחה לגבור על יצרו לפחות מחטאים של מעשה או הרהור במזיד – הדבר תלוי באדם עצמו כשיעצים את חרטתו ויהא נחרץ בקבלתו, דככל שישוב בכל כוחו בגדרים וסייגים עם הרבה תורה ותפילה, כן הפער שבין חטא לחטא ירווח עד שיגמל מחטאו לגמרי.

ומה שאמרת שהכשילך יצרך ביום התענית יתכן והוא נסיון קשה לשבור את תשובתך והוא במקום להכשילך מספר פעמים שלא בזמן התענית, ואם לא תחלש דעתך ותעמוד בעקשנות להתחדש מחדש, הרי קיצרת בזה הדרך הרבה, להיות זה שהכשילך דוקא ביום התענית, ועם כל זה לא נחלשה דעתך להמשיך במלחמה עמו, בכאן גברת בגבורה גדולה שתקדמך הרבה לנצחון.