הדמויות הנערצות
נביא קצת מעשיות מגודל פרישותם וצדקתם ומאסם את הרע מחכמינו זכרונם לברכה מדורו של רשב"י ואחריו. (מהספר חיי עולם לסטיפלר זצ"ל ומספר אמונת ישראל ,)
מפלאות הנהגות חסידותם
בתלמוד [מסכת תענית ב' ע"ב,] שאלו תלמידיו את רב אדא בר אהבה: "מפני מה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות, ולא הלכתי ד' אמות בלי תורה ובלי תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש, ולא ששתי בתקלת חברי".
ולמדנו במס' מגילה כ"ז ע"ב: שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: "במה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת, ולא פסעתי על ראשי עם הקדש". [כלומר: לא הלכתי בבית המדרש כשהתלמידים יושבים, כדי שלא אראה כפוסע עליהם, כי בזמנם היו יושבים על הקרקע.] וכו'. וכן שם: שאלו את ר' פרידא: "מפני מה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, וכו'.
שוקד על תקנת הרבים ומסיר מכשולות
וכן בתענית כ' ע"ב, נוראות מעשיו של רב הונא, שבימים המעוננים שרוח מנשבת היה נוסע בעגלה, וכל בית שהיה רעוע היה סותר שלא יפול, ואם יש כסף לבעלים לבנותו הם היו בונים; ואם לא, הוא היה בונה על-חשבונו. וכן כל ערב שבת היה הולך לשוק, וכל הירקות שנשארו לירקנים היה קונה אותם, עיין שם. וכן כשהיה יושב לאכול היה פותח ביתו ואומר: "כל מי שצריך יבוא ויאכל".
מקבל ייסורין מרצון לכפרת עוון
עוד שם כ"א ע"א, מחסידותו של נחום איש גמזו: אמרו עליו על נחום איש גמזו שהיה סומא משתי עיניו, גדם משתי ידיו, קטע משתי רגליו, וכל גופו מלא שחין, והיה מוטל בבית רעוע, ורגלי מטתו מונחים בספלין של מים, כדי שלא יעלו עליו נמלים. פעם אחת היתה מטתו מונחת בבית רעוע. בקשתו תלמידיו לפנות מטתו, ואחר כך לפנות את הכלים. אמר להם: "בני, פנו את הכלים ואחר כך פנו מטתי, שמובטח לכם: כל זמן שאני בבית אין הבית נופל". פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית.
אמרו לו תלמידיו: "וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך?" אמר להם: "בני, אני גרמתי לעצמי, שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי, והי עימי משוי ג' חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: 'רבי, פרנסני!' אמרתי לו: 'המתן עד שאפרוק מן החמור'. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו, הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך – יסומו; ידי שלא חסו על ידיך – יתגדמו; רגלי שלא חסו על רגליך – יתקטעו. ואל נתקררה דעתי עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין". אמרו לו: "אוי לנו שראינוך בכך!" אמר להם: "אוי לי אם לא ראיתוני בכך", ע"כ.
רחמנות על עניים ודן כולם לכף זכות
עוד שם מחסידותו של אבא אומנא, שהיה מגיע לו שלום כל יום מהשמים, ולאביי כל ערב שבת, ולרבא כל ערב יום הכפורים, וחלשה דעתו של אביי, ואמרו לו מן השמים שאין אתה יכול לעשות כמעשה אבא אומנא. ומה היו מעשיו? אבא אומנא היה מקיז דם וכשהיתה באה אשה היה מלבישה בסדין משום צניעות שלא יסתכל בה, והיה מניח קופה בחוץ: מי שיש לו לשלם משלם, ומי שאין לו לא משלם ולא מתבייש, וכשהיה תלמיד חכם בא לא היה לוקח ממנו כסף, ואדרבה היה נותן לו כסף להברות את עצמו. ופעם רצה אביי לנסות אותו ושלח זוג תלמידי חכמים אליו ואכלו ושתו אצלו, והציע להם לישון בתכשיטי צמר, ולמחרת לקחו החכמים את שטיחי הצמר אתם ויצאו לשוק, וכשעבר אבא אומנא בשוק אמרו לו: "תשום אלו השטיחים ונמכרם לך". אמר להם: "כך וכך הם שוים, ואני מוכן לשלם תמורתם". אמרו לו: "מנין לך שהם שוים כך?" אמר להם: "אני קניתי אותם בכך וכך". אמרו לו: "במה חשדת אותנו שעשינו זאת לגנוב שטיחי צמר שלך?" אמר להם: "שמא פדיון שבויים נזדמן לחכמים". אמרו לו שיקחם בחזרה, אמר להם: "כיון שבדעתי היה לתנם לצדקה לא אקחם", ולא לקח אותם מהם.
מעולם לא כעס
שאלו לרבי זירא: "במה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא הקפדתי בתוך ביתי" וכו'. כנ"ל ברבי אלעזר בן שמוע.
נכנס לתוך תנור בוער כדי שלא לבייש
עוד בכתובות י"ז ע"ב, ממר עוקבא שהיה עני בשכונתו והיה נותן לו כל יום ארבעה זוזים בחור שבמפתן הדלת שלא יתבייש. יום אחד החליט העני לראות מי הוא הנותן לו מעות כל יום, ואותו יום בא מר עוקבא עם אשתו וברחו מאותו אדם שלא יראם ונכנסו לתנור גרוף מגחלים להתחבאות שם, ונכוו רגליו של מר עוקבא. אמר לו אשתו: "שים רגליך על רגלי, ששלי לא נשרפו", וקאמר בגמרא משום שגם היא היתה נותנת צדקה, והצדקה של יותר משלו, כי היא נותנת אוכל מוכן.
גאונות בצדקה
עוד שם: ר' אבא קושר מעות בסודרו ומשליך לאחריו וממציא עצמו לעניים כדי שלא יתביישו.
סבל ייסורי הצימאון ובלבד שלא יעבור על דברי החכמים
וכן בעירובין, רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה ר' יהושע הגרסי משרתו שם, והיו מכניסין לו כל יום מים במדה, ויום אחד שפך לו השומר א תהמים, כי חשד בו שרוצה לחתור בחפירת הקרקע, ובא ר' יהושע לרבי עקיבא ואמר לו רבי עקיבא שיתן לו מים לטול ידים. אמר לו: "שפך לי השומר את המים ויש לי מעט, ואפילו לשתות לא מספיק", ולא שתה כדי לא לעבור על דברי חכמים, שאמרו שצריך נטילת ידים.
קיבל על עצמו ייסורים נוראים לכפרת עוון קל
וכן בבא מציעא פ"ד ע"א, רבי אלעזר בן רשב"י שבשביל חטא קל שמסר למלכות אדם להריגה, והיה אותו אדם חייב מיתה שבעל נערה המאורסה ביום הכפורים, ולא נחה דעתו עד שקרא ליסורים שיבואו עליו, וכל לילה היו מכינים לו ששים סדינים ובבוקר היו מושכים ממנו ששים ערבות מלאות דם שזב ממנו מהשחין שהיה עליו, ובבקר היה אומר ליסורים שילכו כי רוצה ללמוד תורה ובלילה היה קורא להם שיבוא.
טרח טירחות עצומות ללמד תורה לתינוקות של בית רבן
וכן שם פ"ה: גדולים מעשי חיא שזרע כותנה ועשה ממנו מצודות וצד צביים והאכיל בשרם ליתומים ומהעור עשה קלף וכתב עליו חמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה, והיה הולך מכפר לכפר ומלמד תורה לילדי ישראל.
השליך עצמו לתנור אש כדי שלא לחטוא
עוד בקידושין ל"ט, ר' חנינא בר פפא תבעה אותו לעבירה אשה חשובה גויה. אמר איזה משהו ונתמלא גופו שחין, כדי שתסלק מעליו. אמרה גם היא משהו ונתרפא גופו. ברח ונעשה לו נס ונצל ממנה. וכן ר' צדוק תבעה אותו גויה לדבר עברה, אמר לה: "לבי חלש ואיני יכול, יש לך לתן לי משהו לאכל?" ופרש רש"י שהיתה אשה חשובה ויכולה להרגו, ולכך ענה לה כך. אמרה לו: "יש לי דבר טמא לתן לך לאכול". אמר לה: "טוב". והלכה לתנור לצלות הדבר הטמא ונכנס גם הוא לתנור לישרף, אמרה לו: "מה זה?" אמר לה: "מי שעושה מעשה כזה ראוי לישרף". אמרה לו "לא ידעתי שכל כך חמור לך זה, שאם ידעתי לא הייתי מצערת אותך.
השליך עצמו מהגג מפחד החטא
עוד שם מרב כהנא שהיה מוכר סלים עבור נשים. תבעה אותו גויה לדבר עברה, אמר לה: "אלך ואקשט עצמי". עלה לגג ונפל למטה ובא אליהו הנביא וקבלו שלא ימות. אמר לו אליהו: "הטרחת אותי לרוץ להצילך ד' מאות פרסה". אמר לו רב כהנא: "מי גרם לי זה? העניות שאני מוכר סלי נשים". נתן לו אליהו כלי מלא דינרים.
גרם לעצמו בזיון כדי שיימנע מלחטוא
עוד שם, מר' עמרם חסידא שהסיתו יצר הרע לדבר עברה, ולקח סולם לעלות ולחטוא, ובאמצע נתחזק ולא עלה וצעק: "אש בבית עמרם, אש בבית עמרם!" באו החכמים ואמר לו: "בישתנו". אמר להם: "מוטב תתבישו בי בעולם הזה ולא בעולם הבא".
סבלנות ללא גבול למד עם תלמידו ארבע מאות פעמים כל דבר
עוד בערובין נ"ד, מרבי פרידא שהיה שונה לתמידו ארבע מאות פעם, ופעם אחת הוצרך מאיזו סיבה לשנות לו עוד ארבע מאות פעם, כי לא הספיקו הראשונים, והאריך ימים ארבע מאות שנה, וכל בני דורו הובטחו לעולם הבא.
תחב בעיני עצמו מסמרים מלובנים באש והתעוור ובלבד שלא יחטא בעיניו
עוד בילקוט ויחי, מר' מתיא בן חרש שלא ראה אשה מימיו, יום אחד רצה השטן לנסותו ונדמה לו כאשה יפה שאין כמותה בעולם. וכשראה זאת רבי מתיא בן חרש אמר לתלמידו: "הבא לי מסמרים מלובנים באש". וכשהביא לו נתנן בעיניו ונסתמא, כדי שלא יחטא, ונזדעזע השטן, ולבסוף רפאוהו מן השמים, והסכים לאחר שהובטח לו שלא יבוא עוד לידי ניסיון.
וזה כטפה מן הים מחסידותם וגדולתם ופרישותם,
השחיר את שיניו בתענית על שגגת דיבור שלא כהוגן
וראה עוד כמה היו חרדים מכל חטא קל ומענים מסגפים עצמם אפילו על דבור שיצא מפיהם, כי הא דר' יהושע שאמר: "בושני מדרכיכם בית שמאי", והתענה לכפר על זה עד שהושחרו שיניו מהתענית (חגיגה כ"ד).
סיגפו עצמם בתעניות עד אין מספר על כל עבירה קלה
וכן רב הונא (מועד קטן כ"ה), התהפכה לו רצועה של תפילין, והתענה על זה ארבעים תעניות. וכן רב חסדא על דבור קל שלא כל כך בכבוד רבו, התענה ארבעים תעניות. וכן רב הונא שישב ארבעים תעניות משום שחשד לרב חסדא (בבא מציעא ל"ג).
וכן רבי אלעזר בן עזריה שיצאה פרת שכנתו עם משא בשבת ולא מחה בה, ואף על פי שלדעתו מותר משוי כיוצא בזה, אלא שלדעת חכמים אסור, הושחרו שיניו מהתעניו. וכן ריש לקיש צם שלש מאות תעניות כדי לראות את חסדא. ור' זירא צם מאה תעניות שישתכח ממנו מה שלמד בבבל, כדי שלא יתבלבל מתלמוד ארץ ישראל, וכן עוד מאה תעניות שלא ימות רבי אלעזר בימיו ויפלו עליו צרכי צבור, וכן עוד מאה תעניות שלא ישלוט בו אש גיהנום. כל שלושים יום היה בודק עצמו, דהינו שהסיק התנור וישב בתוכו ולא שלטה בו האש (בבא מציעא פרק ה'). וכן עיין עוד שם מרבותינו שצמו על משגה קל. וכן עוד שם בירושלמי שצמו תשע מאות תעניות.