א. גזירה שלא ניתנת להשתנות גם בתפילה.
ב. גזירה לזמן, ובהסתיים הזמן תיבטל הגזירה גם ללא תפילה, כנראה בחוש, בבעיות פרנסה או בריאות שחולפים במשך הזמן.
ד. גזירה שמלכתחילה נגזר שיהא אפשר לבטלה רק באם יעמוד האדם בתפילה, ובאם לאו לא תיבטל, וכמו שכן רואים אנו גזירות המתבטלות ע"י תפילה.
ולכך יש לעולם להתפלל, כי שמא גזירה זו היא מאלו שניתנים לביטול ע"י תפילה, ומובא בחז"ל מאמרים רבים למאד בזה.
ועוד יש להבין שהתפילה היא תכלית. כך שהיסורים המה אמצעי להביא לתכלית שהוא התפילה – דביקות בה', ולא כמו שמבינים העולם שהתפילה נועדה כאמצעי לתכלית – לבטל היסורים, זה אינו נכון.
וכמו, "אשרי הגבר אשר תיסרנו י'ה ומתורתך תלמדנו". אשרי הגבר שהקב"ה מיסרו ומגיע הוא מכך לתכלית שהוא ללמוד תורה, שהרי פשוט שהתכלית הוא ללמוד תורה, ולא שלימוד התורה תכליתו לבטל היסורים, וכן הוא לגבי תפילה.
ועוד יש לומר שהתפילה ניתנה לזה גופא לחזק את הבטחון בה', כי בעצם התפילה הרי האדם כמצהיר שהוא מאמין שהנו תלוי בגזרת שמים ומשליך עצמו על ה', וזהו גופא מצות ה"בטחון" שסגולתו להמשיך עליו חסד כמבואר בתשובה הקודמת.