עליך לעקור תחושה שקרית זו שהיא בעצם המוצלחת ביותר להפיל ולשבור את האדם.
והנה לך התבוננות פשוטה להבהיר לך את טעותך, הרי נצטוינו לאהוב את ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו, ומונח פשוט הוא שאי אפשר לאהוב את השני כשהנך חושד בו שהוא שונאך, דהיאך יתכן לאהוב מאן דהוא שאני חושד בו שהוא שונאי, וכמו כן מונח פשוט הוא שמצות אהבת ה' היא גם כשאדם מיוסר או חוטא, גם אז נצטוינו לאהוב את ה', שהרי היכן מצינו שעה או מצב כל שהוא שהאדם פטור מלאהוב את ה', ואם כן נבוא לסיכום: אין זמן שאנו פטורים מאהבת ה', זהו מונח א', מונח ב': אי אפשר לצוות עלינו לאהוב את ה' בכל עת אם אכן ישנו עת שהקב"ה אינו אוהבנו, דהיאך אפשר לאהוב את מי שאינו אוהב אותך? היאך נצטווה על כך?! אם כן בהכרח שהקב"ה אוהבו לאדם לעולם! ולכך כמו כן מצוות אהבת ה' עלינו – לעולם. אכן, הקב"ה אינו וותרן, אולם אין זה על חשבון האהבה, כי אצל הקב"ה המדות הם "הנהגות", ואין הנהגה פוגעת בחברתה.