אופן השילוח – יש שתי דעות / שיטות:
א. צריך לתופסה [ויכוון שלא לזכות בה] ואז לשלחה מידו [רמב"ם, וכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל].
ב. לשלח בכל אופן שהוא, כגון שיעשה רעש בסמוך לקן, ויכה או ידחוף במקל את הציפור או את הקן וכו', וכן מבאר החת"ס את דעת רש"י, וזוהי גם דעת החזו"א.
ÿ ראה בספר שו"ת תורה לשמה לבעל הבן איש חי תשובה רע"ח שגם לאותם הסוברים כדעה ראשונה הרי שבדיעבד אעפ"י שלא תפס אותה וגם לא נגע בה כלל, הרי שאם שילח את האם מכוחו שלו כגון ע"י מקל, רעש וכדומה – הרי שקיים את המצווה, והבא לקיים המצוה בציפור דרור כמעט בלתי אפשרי לתופסה בידו כך שחייב לשלחה ע"י מקל, רעש וכדומה, וגם ביונה פעמים שהגישה אלי הקשה ואי אפשר שיתקרב אליה לתופסה מבלי שתרגיש בו ותברח, גם במקרה כזה יעדיף לשחה ע"י מקל ארוך או בדרך אחרת.
ÿ אם מטפס על עץ או עושה דרכו לכיוון האם הדוגרת כדי לשלחה ולקיים המצוה אם הרגישה בו וברחה מעצמה – לא קיים את המצוה. לכן, לפני שעושה דרכו אל הקן יתנה תנאי ויכוון שברעש שיהיה מהטיפוס שלו על העץ וכו', ובזה גופא הוא מכוון לשלח את האם ולקיים המצוה.
ÿ כתוב בתורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך – פרשו חז"ל את הפסוק ואת הבנים תיקח לך – לך ולא לכלביך. כלומר, צריך שהביצים או הגוזלים יהיו ראויים לאכילה בזמן שהוא מקיים את המצוה (אף על פי שאן אנו חייבים כלל לאכלם). אשר על כן הזמן המתאים לקיים את המצוה הוא אחד מהשנים:
א. מיד לאחר הטלת הביצים (עד יומיים ולפעמים שלושה ימים מההטלה), כי אח"כ נוצרת בביצים טיפת דם שממנה מתהווה ונוצר אח"כ האפרוח, ומהרגע שיש בביצה טיפת דם היא כבר לא ראויה לאכילה, ואז לא מתקיים הפסוק "ואת הבנים תיקח לך".
ב. אם לא התאפשר לשלח את האם מעל הביצים מיד לאחר שהציפור הטילה אותן, אז חייבים לחכות עד שייבקעו הביצים (אחרי דגירה של שבועיים עד 16 יום).
ג. אחרי שהביצים נבקעו, צריך לחכות עד שהגוזלים יהיו בני 6 ימים לפחות (ולזה נדרש קצת מעקב כדי לדעת מתי בדיוק נבקעו הביצים), כי גוזל בן 6 ימים כבר ראוי לשחיטה וממילא גם לאכילה, ואז מה שכתוב בפסוק ואת הבנים תיקח לך מתקיים (ולפני שהגוזל הגיע לגיל 6 ימים יש לו דין שרץ העוף ואינו ראוי לאכילה).
ÿ חשוב לדעת – האם דוגרת על האפרוחים במשך 9-10 ימים רצופים, ואחר-כך נוהגת להפסיק את הדגירה על הבנים ורק מספקת להם אוכל. בשלב זה אי אפשר כבר לקיים המצוה. ולכן הזמן המתאים לקיים את מצוות שילוח האם מעל האפרוחים הוא כאשר הגוזלים הם בני 6-9 ימים.
ÿ ואת הבנים תקח לך – הדעה העיקרית היא שאת הבנים צריך לקחת ולא להחזיר, אעפ"י שאין בכוונת מקיים המצוה לאוכלם.
ÿ השילוח – כפי שהוזכר לעיל הוא בצפורים שאינן מזומנות, דהיינו שאינן ברשותו ובבעלותו אלא הן הפקר ולא שייכות לאף אדם. אבל קן הנמצא בחצרו של אדם או בגגו הפרטי, נחשב מזומן כי חצרו של אדם קונה לו אפילו שלא מדעתו. [חושן משפט סימן ו'].
ÿ וכל זה דווקא אחרי שהאם הטילה את הביצים ועפה מהם אפילו זמן קצר, שאז החצר קונה את הביצים. אבל אם האם הטילה הביצים ולא ירדה מעל הקן, עדיין לא קנתה החצר את הביצים והן לא נחשבות מזומן ויכול לקיים בהן את המצוה כהלכה, וכל זה שחצרו של אדם קונה לו אפי' שלא מדעתו זה דוקא בחצר המשתמרת. אולם חצר שאינה משתמרת, ובכלל זה חורים בגדר או בקירות הבתים הפונים לצד הרחוב שהוא רשות הרבים, יכול לשלח את האם ולקחת את הבנים ולזכות במצוה חשובה זו. [עיין בספר קן ציפור השלם עמ' ט"ו סי' ד'].
עצה נפלאה מובאת בספר קן ציפור השלם, שאמר אותה הגאון הצדיק הרב דוד יונגרייז זצ"ל ראב"ד בעיה"ק ירושלים והסכים לה ג"כ הגאון הצדיק הרב יואל טייטלבאום זצ"ל האדמו"ר מסאטמר שאף קיים מצות שילוח הקן לפיה. על פי עצה זו יכול כל אדם לקיים מצוות שילוח הקן אף בחצרו הפרטית, אם יתנה תנאי מפורש לפני הטלת הביצים בחצרו על זו הדרך:
"אני לא רוצה שחצרי תקנה לי את הביצים שהיונה / הציפור תטיל בקן שבחצרי, וברצוני שהביצים ישארו הפקר".
לכן אם רואה ציפור שבונה קן בגגו או בחצרו ואמר נוסח זה לפני הטלת הביצים, יוכל אח"כ לקיים המצוה בקן הנמצא ברשותו הפרטית.
לפי דעה זו יכול לבנות שובך בחצרו כדי למשוך יונים שיקננו בחצרו ואז לקיים המצוה עפ"י העצה הנ"ל.
אם גר בבית משותף ובו למשל 4 דיירים ולהם גג משותף ורוצה לקיים שם את המצוה, צריך שכל הדיירים יגידו תנאי זה ונוסח זה ואז יוכלו כולם לקיים המצוה.