בחרו עמוד

הרב "מכתב מאליהו" (ח"ד עמ' 132) מבאר דיש יצר רוחני שהוא יצר מרד – יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו, וישנו יצר טבעי של תאוות ורצון עז לעבירה ואינו מתוך יודע את ריבונו וכו', אלא אדרבא נהפך לו להיתר ונדמה לו שהכול מותר ומה רע עשה בחטאו.

דורנו אינו דור של מרד, אלא דור של תאוות וחשקים עזים לעבירה ונעשה לו כהיתר חטאיו ועוונותיו, והוא מתוך טמטום העבירה ניטמטם מוחנו מלחוש בחומר העוון.

באופן שכזה ישנו לימוד זכות על החוטא אחר שאינו עובד במרד, ואמנם קשה חטאו בכך שמורה היתר לעצמו ומרמה עצמו לחשוב שמעשהו מותר. אלא שאעפ"כ קל יותר להיווצר מהפך כאשר מתגלה האמת לאותו זה שמשקר עצמו, שאז בנקל יהפך עצמו להיטיב מעשיו אחר שאינו מרדן.

ומאחר ודורנו אינו דור מרדן אלא יש בו פשיטות ותמימות ואינו אלא תאוותן, כשמתוודע לו האמת, וכשמגלה הוא שיצרו שקרן ורימהו, בנקל לו יותר שייצור מהפך בקרבו לשוב, כי מעט מן האור שמתגלה דוחה הרבה מן החשך. עיי"ש.